בין אם יהיה זה יאניס או הארדן שיקבלו את תואר ה-MVP מידי אדם סילבר, די ברור על מה הם יקבלו את הפרס. "אתה השחקן המצטיין בעונה הרגילה", יברך הקומישינר את הזוכה. כך גם את הרוקי ("אתה השחקן החדש הטוב ביותר בליגה העונה") ואת השחקן השישי ("הטוב ביותר שעלה העונה מהספסל") וכל פרס שקיים בליגה בעצם. חוץ מאחד. פרס השחקן המשתפר. השחקן המשתפר לא היה השחקן הטוב ביותר בעונה החולפת בשום קטגוריה, ולא מתוך שום קבוצת משנה של שחקנים. בעצם, אם תשאלו את רוב מעניקי הפרס, מדובר על איזושהי השוואה מתמטית פשוטה בין הבוקס-סקור של השנה לזה של השנה שעברה. אני חושב שאפשר ליצוק יופי של תוכן לתוך הפרס הזה. יש שחקנים שמצליחים, בסביבה הלא פשוטה של ה-NBA, להכניס אלמנטים חדשים למשחק שלהם ולעלות מדרגה באופן שלא ציפינו מהם קודם. בשנים הקודמות, בין אם היה מדובר בשחקנים שבונים את עצמם מלמטה כל הדרך אל הכוכבות כמו יאניס, באנדרדוגים שפורצים את תקרת הזכוכית דוגמת אייזאה תומאס (למרות שלא זכה בתואר), או סתם כאלו שגילו יכולות חדשות בשלב מאוחר בקריירה (הידו טורקוגלו, ג'יימס ג'ונסון).

לפני שנתחיל עם התואר עצמו, שני כללי אצבע:

1) ללא שחקני שנה שנייה

חוק התועלת השולית הפוחתת קובע שככל שמתקדמים יותר, כך קשה יותר להשתפר. בשביל שחקן שנה שנייה חוסר שיפור מהווה כישלון, בעוד שבשביל שחקן שנה עשירית כל כישור (skill) נוסף שהוא משפר זה הישג. בנוסף, צריך להעריך קודם את רמת הבסיס של השחקן בשביל להצהיר על שיפור. אנחנו יודעים מעט מאוד על רמת הבסיס של שחקני שנה שנייה. האם הם באמת השתפרו, או שפשוט היו בשוק בעונת הרוקי?

2) משווים לשיא הקריירה, ולא לעונה האחרונה

לדריק רוז כבר יש סעיף אחד על שמו, אז נקרא לזה בפשטות "סעיף דריק רוז 2". כל הכבוד לרוז על הקאמבק החלקי העונה, אבל האם זה שיפור עבור MVP לשעבר? אגב, השחקן ה"משתפר" ביותר העונה שנפסל על ״סעיף דריק רוז 2״ הוא דווקא דנילו גאלינארי.

ראויים לציון:

פול ג'ורג' וניקולה יוקיץ' – ג'ורג' קפץ ממעמד של כוכב, למעמד של כוכב על, אבל רק עד שסיום העונה ופציעה בכתף שהחזירו אותו לקרקע. יוקיץ' הפך בעונתו הרביעית לכוכב הבלתי מעורער של דנבר, והוביל אותם ל-55 ניצחונות לא משנה מי היה חסר. שניהם ראויים, אבל יש יותר.

מונטרז הארל – מה שמעניין לגבי הארל היא העובדה שבמספרי פר 36 דקות לא רק שהוא לא השתפר, אלא אפילו ירד קצת במספרים: 22.7 נקודות ב-61% מהשדה העונה לעומת 23.3 ב-63% בעונה שעברה. אז למה הוא ברשימה? כי לא כל אחד יכול לעבור מתפקיד של שחקן אנרגיה מהספסל לעמדה של שחקן משמעותי שמכריע משחקים בלי לאבד תפוקה.

טוביאס האריס – האריס הפך לכוכב של הקליפרס השנה, לא רק מבחינת טור הנקודות אלא גם באופן שבו הוא קלע את הנקודות הללו, בעלייה מכדרור וביצירה לעצמו. הייתי ממקם את האריס גבוה יותר ברשימה, אלמלא הקליפרס הסתדרו מעולה גם בלעדיו.

השלישייה של הנטס: ספנסר דינווידי, קאריס לאוורט וג'ו האריס. כל אחד מהשלושה סיים את העונה עם הכרה גבוהה בהרבה מהמקום בו הוא התחיל אותה. ספנסר דינווידי העלה משמעותית את היעילות שלו, מ-12.6 נקודות ב-39% מהשדה ל-16.8 ב-44%, והגיע לקו 5.2 פעמים למשחק במקום 3.4. לאוורט נראה כמו כוכב עד הפציעה והאריס נראה בשנה שעברה כמו עוד אחד מהרול-פליירס שתופסים משבצת ברוטציה של קבוצה גרועה, אבל מאבדים אותה ברגע שהקבוצה משתפרת, במקום, הוא הפך לאחד הקלעים הטובים בליגה. קשה לדבר על כל אחד בנפרד בגלל המכנה המשותף, כולם משחקים בברוקלין אצל קני אטקינסון, שצריך לקבל בעצמו פרס על השיפור של השחקנים שלו. אגב, יש שחקן נוסף שהתקדם בנטס, אפילו יותר מהשלישייה הנוכחית. אבל עוד נגיע אליו בהמשך.

ועכשיו לטופ 5 ברשימה, בסדר יורד:

  1. באדי הילד

דרוש מקרה מיוחד כדי להכניס שחקני שנה שלישית לרשימה. באדי הילד בהחלט עונה להגדרה של מקרה מיוחד. חצי שנה אחרי שאף אחד (חוץ מויוק ראנדיב וולאדה דיבאץ', אבל אתם מבינים את הכיוון) לא הבין איך הילד היה הנכס הראשי שקיבלו הקינגס תמורת דמרקוס קאזינס, הפך השוטינג-גארד לשחקן ראשי בהצגה של הקינגס. הילד היה ממוקם גבוה יותר ברשימה, אלמלא כבר בעונה שעברה הוא הפגין את אותן היכולות, קליעה אבסולוטית, אגרסיביות ומגוון דרכים להגיע אל הסל. ההבדל הוא שבעונה שעברה, למשך יותר מדי דקות הוא נראה כמו שחקן מבולבל שמנסה לשלב בין ההוראה מהספסל להניע את הכדור ובין הרצון ללכת אל הסל. העונה ייגר שחרר את הרסן, וקיבל את באדי הילד במיטבו, עם 20.7 נקודות למשחק ושני רק לסטף קרי מבחינת השילוב שבין כמות ויעילות בשלשות (3.4 למשחק ב-42.7%).

  1. ניקולה ווצ'ביץ'

כשאני חושב על שחקנים שבשבילם שווה להעניק את הפרס הזה, ניקולה ווצ'ביץ' של העונה הוא אחד הראשונים שעולים לראש. המונטנגרי כבר שמונה עונות בליגה, והיה בעבר הסקורר הראשי באורלנדו, רק שאז הוא הוביל את המג'יק ל-26 ניצחונות. העונה הסנטר הפך לנשק ההתקפי המוביל של קבוצת פלייאוף (אמנם במזרח) וקלע 20.8 הנקודות, לצד 12 ריב' למשחק, ביעילות אפקטיבית של 55%, נתון מרשים לשחקן שמעולם לא עבר את ה-52.5% בקטגוריה הזו. חלק מהקרדיט מגיע לסטיב קליפורד שהוריד את כמות ה long-two's של ווצ'ביץ' וקירב אותו אל הסל, בין אם כשחקן פוסט-אפ או כחותך בפיק-אנד-רול. אחרי מספר עונות בהן המג'יק ניסו להעביר את ווץ' בטרייד, ולא מצאו עבורו קונים, נראה שבקיץ הקרוב לא מעט קבוצות ירצו לקפוץ על המציאה.

  1. בויאן בוגדנוביץ'

השחקן הקודם ברשימה כבר הראה פוטנציאל להיות סקורר ראשי. במקרה של בויאן, זה הגיע לגמרי בהפתעה. בסוף ינואר נפצע הכוכב הגדול והיוצר המרכזי של אינדיאנה, ויקטור אולדיפו, והמקום של הפייסרס בפלייאוף נראה בסכנה, אלא שבוגדנוביץ' נכנס לתפקיד בטבעיות והצליח לשמר אותם במקום החמישי. 23.1 נקודות למשחק היו לו בפברואר, ב-54.5% מהשדה ו-41.5% מהשלוש ובסך הכול 20.7 נקודות במעל 50% מהשדה ו-40% מהשלוש מאז הפציעה של אולדיפו. זו לא רק עלייה ביוסג', בוגדנוביץ' הפך לעושה הנקודות המרכזי של קבוצת NBA לגיטימית, ועשה זאת בהצלחה מרובה.

  1. דיאנג'לו ראסל

על איזה דיאנג'לו ראסל אנחנו מדברים? זה שנבחר שני בדראפט או על זה שנזרק לפני שנתיים מהלייקרס עבור האפשרות לסאלרי דאמפ (ואני לא רומז שההחלטות של הנהלת הלייקרס הגיוניות או קרוב לכך)? מג'יק ג'ונסון תירץ העונה את אותו הטרייד בחוסר בגרות של ראסל, ודיאנג'לו בהחלט הראה שהתבגר. הוא עושה פחות שטויות, הפך לסקורר יציב יותר, לעושה משחק ויוצר. בתחילת פברואר הוא נבחר למשחק האולסטאר ומאז העלה עוד יותר את הרמה, עם 23.3 נקודות ו-7.7 אסיסטים ב-30 דקות משחק בלבד (אמנם שבאחוזים סבירים ותו לא). בקלאץ' (שלוש דקות אחרונות של משחק ובפער של 5 נקודות ומטה) ראסל מוכיח את עצמו עם נט רייטינג של 19.5+, מהטובים בליגה והטוב ביותר בנטס. הוא גם מוכיח שהדברים שאמר עליו קני אטקינסון "הוא יותר מרק סקורר, הוא יותר מרק מוסר עלית. הוא ווינר" נכונים.

  1. פסקל סיאקם

טוב, זה היה קל. כבר בשנה שעברה סיאקם היה חלק מהבנצ' מוב של טורונטו, ואפשר היה להאמין שהשנה הוא יעשה קפיצה נוספת ויהפוך לשחקן תורם בחמישייה. עד כאן, הגיוני בהחלט. אבל סיאקם הפך להרבה יותר מזה. הוא הפך לשחקן השלישי הכי חשוב של קונטנדרית אמיתית. הוא התפתח לאחד משחקני ההגנה המאיימים בליגה, זה שאפשר להציב אותו בשקט על מתקיפים ברמה של קווין דוראנט (כמה היילייטס הגנתיים בסרטון המצורף). סיאקם הוסיף לרפרטואר יכולת קליעה (שלשה למשחק ב-37%, לעומת 0.3 ב-21% בעונה שעברה) ואלמנטים של יכולת לייצר לעצמו מכדרור, וזה עוד לפני שמזכירים את היעילות המפתיעה שלו בבידודים, כמעט נקודה לבידוד על 1.5 בידודים למשחק, מה שמרמז שמרול-פלייר אידיאלי, סיאקם מתחיל לפתח כלים של שחקן התקפי מוביל. יש הרבה שחקנים שקפצו מדרגה השנה, אבל סיאקם לא קפץ רק מדרגה אחת. הוא טיפס את רוב השלבים בסולם.