טוני פארקר, הילד הצרפתי שהגיע לספרס בגיל 19 מפריז, תלה את הנעליים בסוף השנה שעברה. בראיון שנתן ל-ESPN אמר "אני לא יכול להיות טוני פארקר יותר". הלילה ב-2:30 קבוצתו לשעבר תתמודד נגד ממפיס, ובחימום שלפני המשחק השחקנים ילבשו חולצות מיוחדות לכבודו. אחרי שריקת הסיום יערך טקס מיוחד, שבו הקבוצה תוקיר את פועלו, וכמיטב המסורת תתלה את הגופייה שלו עם המספר 9 בראש האולם.

אז מה זה אומר להיות טוני פארקר? למשל, להביא כ-100 אנשים מצרפת במיוחד לטקס. למשל, לזכות לזה שאגדות ספורט כמו זינאדין זידאן ותיירי הנרי, חברים טובים שלו, יצלמו קטעי וידאו שבהם הם מספרים עליו.

אבל זה אומר גם עוד הרבה דברים. הנה 9 דברים שאולי ידעתם ואולי לא על מספר 9 האגדי בשחור-אפור:

1. הוא הצרפתי המעוטר ביותר ששיחק ב-NBA

הרבה אנשים חושבים בטעות שפארקר היה לצרפתי הראשון ששיחק ב-NBA, אבל האמת היא שהראשון היה טאריק עבדול וואחד, שנבחר ב-1997 בדראפט על ידי סקרמנטו ושיחק גם באורלנדו, דנבר ודאלאס. מה שכן, לוואחד לא הייתה קריירה משהו. לפארקר כן.

הוא הצרפתי המעוטר ביותר בתולדות הליגה, עם 4 אליפויות במדי הספרס, 6 הופעות באולסטאר ועוד שלל הישגים אישיים וקבוצתיים. פארקר הוא גם הצרפתי הראשון מבין חמישה ששיחקו בספרס עד כה: בוריס דיאו, יאן מהינמי, ננדו דה קולו וג'ופרי לוברן. הישג אישי נוסף שבו החזיק עד לפני שנתיים היה השחקן הצעיר ביותר שהגיע ל-24 נק' במשחק במדי הספרס. אבל אז, ב-2017, עקף אותו דז'ונטה מוריי.

2. הוא הרכז האירופי הראשון ששיחק באולסטאר

ב-2003 פארקר ייצג את הספרס במשחק המסורתי בין שחקני השנה הראשונה לשנייה וגם השתתף בתחרות הכישורים שנחנכה באותו מעמד. יחד איתו באותה נבחרת שיחקו כמה צעירים נוספים כמו פאו גאסול, ריצ'רד ג'פרסון, אנדריי קירילנקו, גילברט ארינאס וטייסון צ'נדלר. השניים הראשונים, אגב, שיחקו מאוחר יותר גם בספרס.

ב-2006 פארקר השתתף לראשונה במשחק המרכזי באולסטאר יחד עם חברו טים דאנקן. מאז הוא כאמור השתתף עוד 5 פעמים, אבל אף פעם לא קרה שהטריו המפורסם של פארקר, דאנקן ומאנו ג'ינובילי השתתף יחד באולסטאר, כי בפעמיים הבודדות שבהן נבחר מאנו (2005 ו-2011) פארקר לא השתתף.

השנה, אגב, אולי נראה רכז אירופי אחר עושה את הבכורה שלו באולסטאר, אם וכאשר לוקה דונצ'יץ' ייבחר. "הוא הדור החדש של הכדורסל האירופי" אמר עליו פארקר, שמרבה לעקוב אחרי משחקים באירופה.

3. הוא השחקן הלא-אמריקאי הראשון שזכה בתואר MVP של הגמר

ב-2007, באליפות הרביעית של הספרס ואחרי שלוש פעמים שבהן דאנקן זכה בתואר שכל שחקן חולם עליו, הגיע סוף כל סוף תורו של פארקר. ובצדק. עם 24.5 נק' למשחק ב-56.8% מהשדה הוא לא השאיר ללברון ג'יימס הצעיר וחבורתו כל סיכוי לקטוף את האליפות. במשחק האחרון בסדרה, שהסתיימה בסוויפ, פארקר סיים עם 24 נק' ב-71% בלתי נתפשים מהשדה. לברון נתן את כל כולו, אבל דייק רק ב-30% מהזריקות וזה לא הספיק. מאז פארקר רק נוביצקי (2011) זכה בתואר הזה. בינתיים.

4. הוא השחקן הבינלאומי שקלע הכי הרבה נקודות, מסר הכי הרבה אסיסטים וחטף הכי הרבה כדורים בפלייאוף

למעט העונה האחרונה שבה שיחק בשארלוט, פארקר העפיל לפלייאוף בכל עונותיו בליגה. 16 פעמים הוא זכה לשחק בתום העונה הסדירה, ממוצע של 14 משחקים לפלייאוף (שתי סדרות וקצת, אם כל סדרה הייתה מגיעה למשחק השביעי). או במספרים: 7758 דקות, 4045 נקודות, 1143 אסיסטים, 666 ריבאונדים ו-198 חטיפות. אחוזי השדה שלו, אגב, היו 46%.

והוא גם ניצח 71.13% מהמשחקים שבהם שיחק בעונה הרגילה, שווה ערך למקום ה-13 בכל הזמנים. המספר הזה אולי היה יותר גבוה לולא אותה עונה בשארלוט. חבריו לטריו, דאנקן ומאנו, ניצחו קצת יותר (71.91% ו-72.09% בהתאמה) וגם חברו לקבוצה פאטי מילס מחזיק בנתון יפה (69.09%, מקום 21). ובמקום הראשון? קוואי לנארד עם 75.37% (הנתונים נכונים לסוף העונה שעברה).

5. אבל אוי, אחוזי השלשות שלו נמוכים מים המלח

אם תגידו היום למאמן קבוצה שיש לכם רכז נפלא בשבילו שלא קולע שלשות בכלל, הוא לא ימצמץ לעברכם. אולי יצחק. דונצ'יץ', שהזכרתי קודם למשל, אמנם לא קולע באחוזים טובים כל כך (32% בינתיים) אבל לפחות זורק 7-8 פעמים למשחק.

פארקר אפילו לא היה לוקח זריקות לשלוש, אלא העדיף לחדור לסל עם זריקת הטיר דרופ המפורסמת שלו. "הייתי קטן ורזה, אז הייתי צריך למצוא דרך לקלוע מעל כל הגבוהים וזה בא לי טבעי", סיפר על הזריקה, שאגב הייתה בארסנל שלו כבר מגיל קטן, הרבה לפני שהגיע ל-NBA, ומאנו הוסיף "לפעמים הייתי מסתכל עליו ואומר אני לא יכול לחקות את זה. הלוואי".

פארקר קלע ב-32% משלוש בקריירה, מספר שצנח ל-30% בפלייאוף, והיה לוקח כזריקה אחת בלבד למשחק. רק לקראת סוף הקריירה (בשתי העונות של 2014-16) הוא שיפר קצת את היד והאחוזים, אבל נראה היה שזה עדיין לא טבעי לו.

6. הוא הבעלים של קבוצת כדורסל גברים מצרפת, וגם שיחק בה

ב-2009 פארקר קנה 20% מקבוצת אסוול ליון-וולרבאן, שמשחקת בליגה הבכירה בצרפת. ב-2011, בגלל שביתת השחקנים, פארקר אף הלך לשחק בקבוצה תמורת שכר מינימום, עד שהשביתה הסתיימה. ב-2014 פארקר קנה את מלוא הבעלות על הקבוצה ובעונה הקודמת (כמו גם ב-2016) הקבוצה זכתה באליפות. אגב, אחיו טי ג'יי משמש כעוזר מאמן בקבוצה, וניקולה באטום, חברו הטוב של פארקר מהנבחרת, הוא המנהל לענייני כדורסל.

7. וגם של קבוצת כדורסל נשים

ב-2017 פארקר הרחיב את השקעותיו בתחום הכדורסל וקנה את קבוצת הנשים של ליון. גם היא זכתה באליפות בעונה שעברה, לראשונה בתולדות המועדון, ותתחרה בעונה הקרובה במפעל היורוליג של הנשים. ולרגל הזכייה, פארקר לקח את שחקניותיו לפגוש את חבריו בסן אנטוניו.

https://www.instagram.com/p/B1eyEiGozdW/?utm_source=ig_embed

8. והוא גם מנהל בחברת ייעוץ כלכלי

לא חלף הרבה זמן מאז שטוני פארקר פרש ועד שהוא הודיע על תפקידו החדש – מנהל חטיבת ספורט, אמנות ובידור בחברת ייעוץ ממיניאפוליס, המסייעת לאנשים לנהל את הונם בצורה חכמה. "אחרי שראיתי אנשים מנצלים ספורטאים, חשבתי שאוכל להשתמש בניסיוני", אמר פארקר. "אני לא צריך את הכסף שלהם – יש לי כסף. אני רק רוצה לתת פתרון לספורטאים". ואולי היה זה בכלל חברו לקבוצה טים דאנקן, שהיווה השראה לתפקיד החדש, אחרי שהיועץ הכלכלי שלו גנב ממנו כ-20 מיליון דולר לדבריו.

9. אבל בסוף היום, הוא טוני פארקר, הילד השובב

אל תתנו לחזות של איש העסקים הממולח להטעות אתכם. פארקר היה, וכנראה עדיין נשאר, הילד הרע והשובב, במועדון כדורסל שידוע כאפרורי עם שחקנים שלא תופסים כותרות. זה התחיל כשפארקר יצא עם כוכבת הטלוויזיה האמריקאית אווה לונגוריה, המבוגרת ממנו בשבע שנים. כל מדורי הרכילות עטו עליהם, והם היו השמעון גרשון ומלי לוי של הכדורסל אמריקאי, לזקנים שבינינו.

ב-2007 הם גם התחתנו בצרפת, כשדיאו משמש על תקן השושבין, ובאותה שנה פארקר גם הוציא אלבום ראפ בצרפתית, שהסינגל הבכיר ממנו שהה בראש המצעד הצרפתי.

אבל שלוש שנים אחר כך השניים התגרשו כי פארקר ניהל רומן, לפי השמועות, עם אשתו של חברו לקבוצה ברנט בארי. עוד קודם לכן היו שמועות על כך שפארקר ניהל רומן עם דוגמנית. כל זה, למי ששכח, לא הפריע לו לתת את אחת מהעונות הטובות ביותר בקריירה, ולהוביל את הספרס לאליפות הרביעית.

גם אחרי הגירושים פארקר הצליח לתפוס כותרות, כשב-2012 נפצע במועדון לילה בניו יורק במהלך קטטה בין כריס בראון ודרייק. רסיס זכוכית חדר עמוק לעינו והוא עבר ניתוח להוצאתו, וכמעט החמיץ את האולימפיאדה באותו קיץ. ואפרופו מועדוני לילה, באותה שנה פארקר ואחיו פתחו מועדון לילה בסן אנטוניו, אבל העסק כשל ונסגר תוך פחות משנה.

כך או כך, שום דבר רע שיעשה לא יגרע מתרומתו הרבה של פארקר למועדון הספרס בפרט ולכדורסל האמריקאי בכלל. ארבע אליפויות זה לא משהו שהולך ברגל. "אפשר היה לראות את הכישרון והמהירות שלו ואת היכולת שלו לסיים ליד הטבעת. הוא עבד קשה ורמת הבגרות שלו הרקיעה שחקים. הוא הבין כל מה שאמרנו לו. הוא ידע להתנהל מחוץ למגרש. הוא היה נהדר עם התקשורת והקהילה. הוא הצליח להתמודד עם ביקורת. והייתי מאוד קשוח כלפיו", החמיא לו פופוביץ' לקראת טקס הפרישה.

אז כאמור הלילה יחלקו לו כבוד, ואם גם אתם רוצים לחלוק סיפור על פארקר או סתם לומר תודה, אל תשכחו להוסיף בטוויטר את ההאשטאג MerciTony#