תפקיד הג'נרל מנג'ר הוא תפקיד כפוי טובה. כשלונות תמיד יזכרו לחובת הג'נרל מנג'ר, הצלחות ילכו לשחקנים, למאמן, לכל אחד אחר. אם בחרת את ג'וני פלין לפני סטף קרי יזכרו לך את זה לנצח (תשאלו את אוהדי מינסוטה). לעומת זאת, אם בחרת את דריימונד גרין בבחירה ה-35 זה מזל. תשאלו את קווין פריצ'ארד שאכל הרבה חרא מהפרשנים על הטרייד של פול ג'ורג' בקיץ, ומקבל מעט מדי קרדיט שנה אחרי. הנה 5 הGM-ים שעשו עבודה מצויינת השנה.

5. קובי אלטמן – קליבלנד קאבלירס

החתמות חופשיות:

  • קייל קורבר (22 מליון ל-3 עונות, עונה שלישית לא מובטחת).
  • צ'די אוסמן (8.5 ל-3 עונות, עונה רביעית חופשי-מוגבל).
  • חוזה קלדרון, ג'ף גרין, דרק רוז, דווין וייד (מינימום לעונה).

טריידים:

  • קיירי אירווינג לבוסטון בתמורה לאייזאה תומאס, ג'יי קראודר, אנטה זיזיץ', בחירה של הנטס בדראפט הקרוב ובחירת סבוב שני.
  • ריצ'רד ג'פרסון בסלארי דאמפ.
  • דווין וייד בשביל בחירת סיבוב שני מוגנת.
  • איזייה תומאס, צ'אנינג פריי ובחירת סיבוב ראשון של קליבלנד בדראפט הקרוב בשביל ג'ורדן קלארקסון ולארי נאנס.
  • ג'יי קראודר ודרק רוז ליוטה, אימאן שאמפרט ובחירת סיבוב שני לסקרמנטו, בתמורה לג'ורג' היל ורודני הוד.

תפקיד ה-GM של קליבלנד הוא אחד התפקידים הכי כפויי הטובה שיש (לא רק בליגה, בכלל). מצד אחד, יש בוס לא מרוצה ולא מפרגן (דן גילברט) ומהצד השני יש בוס לא מרוצה ולא מפרגן (לברון ג'יימס). למרות שקליבלנד הגיעה ל-3 גמרים רצופים, וזכתה באליפות אחת, דן גילברט לא האריך את החוזה של דייויד גריפין. אחרי פלירטוט קצר עם צ'ונסי בילאפס, גילברט הנחית לתפקיד את קובי אלטמן הצעיר וחסר הנסיון. כבר מהרגע הראשון היה ברור שזה לא יהיה קל, כשהמשימה הראשונה של אלטמן הייתה למצוא טרייד לקיירי אירווינג.

בזמן הטרייד היה נראה שאלטמן השיג תמורה נאותה. אלא שאייזאה התגלה כפצוע מדי, ומרוכז מדי בחוזה הבא שלו. בנוסף חדר ההלבשה היה קטן מדי בשביל להכיל את תומאס, קראודר, וייד, רוז ולברון. קליבלנד פתחה את העונה רע מאוד, עשתה חודש דצמבר טוב מאוד, ואז חזרה לשחק רע מאוד. בשלב הזה היו שמועות שהשחקנים כבר ויתרו על המאבק, וגם לברון שיחק בחצי כח. אלטמן היה צריך שינוי וכמו מנג'ר פאנטזי ממוצע הלך והחליף חצי קבוצה. מהלך שמצריך המון אומץ. הוא עשה את זה בלי לקחת על הקבוצה יותר מדי שכר: החוזה של היל הוא 20 מליון לעונה הבאה, ועונה אחרי זה לא מובטח, החוזה של קלארקסון גבוה אך לא מדי, ונאנס והוד מגיעים על חוזי רוקי. הוא הצליח להציל את ההווה, בלי להקריב את העתיד, ושמר על הבחירה היקרה של ברוקלין בדראפט הקרוב.

כדי לאגד את הכל הוא הלך לדבר עם לברון ולבקש ממנו יותר מחוייבות במשחק שלו. אומץ כבר אמרנו? אלטמן לקח המון הימורים, אבל בסופו של יום הצליח לצאת ממצבים נפיצים ביותר, והביא את קליבלנד לפלייאוף במצב טוב יותר ממה שפתחה את העונה, וכל זה בלי להקריב את העתיד.

צריך לזכור 2 דברים:

1. ההימורים של אלטמן גם ככה לא משפיעים על הבטחון התעסוקתי הרעוע שלו.

2. כשלון בפלייאוף יהיה על שם לברון ולא על שם אלטמן. אלטמן זעזע את הסגל מספיק בשביל להעביר את האחריות ללברון.

4. קווין פריצ'ארד – אינדיאנה פייסרס

דראפט:

  • טי ג'י ליף.
  • אייק אניגבוגו.

החתמות חופשיות:

  • דארן קוליסון (20 מליון ל-2 עונות, עונה שניה לא מובטחת).
  • בויאן בוגדנוביץ' (21 מליון ל-2 עונות, עונה שניה לא מובטחת).
  • טרבור בוקר (במהלך העונה, חוזה מינימום).

טריידים:

  • פול ג'ורג' לאוקלהומה סיטי בתמורה לויקטור אולדיפו ודומאנטס סבוניס.
  • סי ג'י מיילס בסיין אנד טרייד לטורונטו בתמורה לקורי ג'וזף.

כמות הביקורת שנשפכה על פריצ'ארד אחרי הטרייד של פול ג'ורג' הייתה עצומה. כמות השבחים שנה אחרי לא תגיע אפילו לעשירית. בסופו של דבר, בטרייד שבו אתה שולח את הכוכב שלך לקבוצה אחרת, הרצון הוא לקבל כמה שיותר נכסים עתידיים. פריצ'ארד העדיף נכסים עכשווים. איכשהו יצא לו כוכב שנכנס לנעליים של פול ג'ורג' בשני צידי המגרש, ושחקן צעיר שהראה המון פוטנציאל. פריצ'ארד לא הלך לבניה מחדש, ולא חשב כמו סם הינקי. זו התרבות של אינדיאנה. לא יורדים לצורך עליה.

עכשיו לפריצ'ארד יש את הכוכב שלו, והוא בשל ומוכן. בנוסף יש לו שחקנים צעירים מצויינים (טרנר, סבוניס), יש לו רול פליירס, ויש לו המון גמישות כלכלית. הקיץ הוא יכול להמשיך להריץ את אותו הסגל בלי יותר מדי מאמץ, הוא יכול להפוך אותו לגמרי ולהביא שחקני מקסימום. כל השחקנים שהוחתמו בקיץ הקודם עם חוזה לא מובטח לעונה הבאה, כל הכח נמצא אצל הקבוצה.

האם הוא ידע או לא שאולדיפו יהיה כל כך טוב? האם הוא ידע שסבוניס יפרוץ כמו שפרץ? יש שמועות ויש דיבורים. פריצ'ארד אמר שכשראה את סבוניס משחק 4 באוקלהומה סיטי הבין שהוא משחק בתפקיד שלא מתאים לו. התהליך של אולדיפו להפוך לשחקן שהוא היום התחיל בקיץ לפני הטרייד. ועדיין רוב הפרשנים יעדיפו לייחס את זה למזל מאשר לראיית הנולד. אנחנו ניתן לו את הקרדיט על עבודה מצויינת עם המקום הרביעי.

3. דניס לינדסי – יוטה ג'אז

דראפט:

  • דונובן מיטשל.
  • טוני בראדלי.
  • נייג'ל וויליאמס גוס.

החתמות חופשיות:

  • ג'ונאס ג'רבקו (8 מליון ל-2 עונות, עונה שניה לא מובטחת).
  • תאבו ספולושה (10.5 מליון ל-2 עונות,עונה שניה לא מובטחת).
  • רוייס אוניל (חוזה רוקי).
  • אפה אודו (6.5 מליון ל-2 עונות, עונה שניה לא מובטחת).
  • ג'ו אינגלס (50 מליון ל-4 עונות).
  • דייויד סטוקטון (מינימום).

טריידים:

  • בחירה 24 וטריי ליילס בשביל הבחירה ה-13 (דונובן מיטשל).
  • בחירה 30 ו-42 בשביל בחירה 28 (טוני בראדלי).
  • בחירת סיבוב ראשון של אוקלהומה סיטי ב-2018 בשביל ריקי רוביו.
  • ג'ו ג'ונסון לסקרמנטו, רודני הוד לקליבלנד, בשביל ג'יי קראודר ודרק רוז.

אחרי 7 עונות מחוץ לפלייאוף, יוטה הגיעה בעונה שעברה לפלייאוף ואפילו עברה סיבוב. כל קבוצה צעירה רוצה להמשיך להתקדם, אלא שיוטה שילמה על טעות שעשתה לפני 3 עונות כשלא החתימה את הייוורד על חוזה פרנצ'ייז וראתה אותו הולך שנה מוקדם מדי. בלי הכוכב הגדול לא היה ברור לאיזה כיוון יוטה הולכת. לינדסי הביא ממינסוטה את ריקי רוביו, החתים מחדש את ג'ו אינגלס על חוזה גבוה, והוסיף רולפליירס. בלי דונובן מיטשל זה לא היה עובד. שוב – לא ברור אם זה היה מזל או ראיית הנולד, אבל הפגיעה בדונובן מיטשל הייתה בול פגיעה, והקבוצה שנבנתה סביבו מצד אחד עזרה לו להתבגר, מצד שני שיחקה כדורסל חכם ונטול אגו שאיפשר לרוקי לבלוט.

הרבה (בישראל במיוחד) הרימו גבה לאור החוזה הגבוה של אינגלס, אבל הקלע הנפלא הוכיח שהוא שווה את זה, לא רק בקליעה. אינגלס עוזר לרוביו לנהל את המשחק ומביא לפרקט המון חוכמה והבנת משחק. ברגע שגובר הבריא, ואחרי שהקבוצה התחברה ראינו יוטה אחרת שהצליחה לחזור ממאזן 28-19 עד המקום השלישי במערב.

2. דריל מורי – יוסטון רוקטס

החתמות חופשיות:

  • ננה (11 מליון ל-3 עונות).
  • פי ג'י טאקר (32 ל-4 עונות, עונה רביעית לא מובטחת).
  • זו צ'י (חוזה רוקי).
  • טאריק בלאק (3.3 לעונה).
  • לוק אמבה א-מוט (2.1 לעונה).
  • טרוי וויליאמס (חוזה רוקי).
  • ג'רלד גרין (חוזה מינימום, במהלך העונה).
  • ברנדון רייט (מהוייברס, חוזה מינימום).
  • ג'ו ג'ונסון (מהוייברס, חוזה מינימום).

טריידים:

  • פטריק בברלי, לו ווילאמס, סם דקר, מונטרז הארל, בחירת סיבוב ראשון ב-2018 ואוסף של חוזים לא מובטחים בשביל כריס פול.

עד עכשיו לא ממש ברור איך מורי הינדס את הטרייד על כריס פול. בימים שלפני הטרייד מורי אסף מחצי ליגה את כל החוזים הבלתי מובטחים\אופציית קבוצה שהצליח. הוא שלח חצי קבוצה לקליפרס בתמורה לפול, והיה צריך למלא איכשהו את הסגל, כשריאן אנדרסון וחוזה 20 המליון דולר הכבד שלו עדיין שם. ולמרות כל המכשולים הוא אסף את השחקנים המתאימים לסגל שנבנה. פי ג'י טאקר ולוק אמבה א-מוט הם פגיעות בול. ביחד עם טרבור אריזה מדובר בשלישיית בולדוגים הגנתיים שיכולים להקשות על כל קבוצה שתגיע ממול. במהלך העונה הוא הביא את ג'רלד גרין, שחקן ששיחק כדורסל נגד הכלב שלו בחניה בבית, ובשבועיים הראשונים לא הפסיק לקלוע שלשות. כשלא מצא דרך להתחזק בטרייד הוא אסף מהוייברס שני וטרנים מצויינים כמו רייט וג'ונסון. הוא אפילו הכריח את מייק דאנטוני להרחיב את הרוטציה שלו.

יוסטון מועמדת רצינית לאליפות וזה לא רק בזכות ההגעה של פול. זה גם בזכות מה שמורי אסף סביבו. בקיץ הקרוב פול וקאפלה מסיימים חוזה, ויהיה מעניין לראות איך מורי ממשיך לעשות קסמים בשביל לשמור על הסגל.

1. דני איינג' – בוסטון סלטיקס

דראפט:

  • ג'ייסון טייטום.
  • סמי אוג'ליה.
  • קאדים אלן.
  • ג'אבארי בירד.

התמות חופשיות:

  • גורדון הייוורד (130 מליון ל-4 עונות).
  • ארון ביינס (4.3 לעונה).
  • דניאל ת'יס (חוזה רוקי).
  • שיין לארקין (1.5 מליון לעונה).
  • גרג מונרו (מהוייברס, 5 מליון לעונה).

טריידים:

  • בחירה ראשונה בדראפט לפילדלפיה, בתמורה לבחירה שלישית (טייטום) + בחירה של הלייקרס בדראפט הקרוב אם תהיה בין 2 ל-5, אחרת הבחירה של סקרמנטו בקיץ הבא.
  • אייברי בראדלי ובחירת סיבוב שני ב-2019 לדטרויט בתמורה למרכוס מוריס.
  • ג'יי קראודר, אייזאה תומאס, אנטה זיזיץ', בחירה של הנטס ובחירת סיבוב שני בתמורה לקיירי אירווינג.

בסופו של עניין כשיש דני איינג' בליגה, אין כמעט אף אחד שיכול להתמודד איתו. איינג' בחר בדראפט שחקן ענק, שהסיבה היחידה שלא מדברים עליו יותר היא בגלל דונובן מיטשל. לפני הדראפט דיברו המון על החסרונות של טייטום, במהלך העונה ראינו איך אחד אחרי השני אלו הופכים ליתרונות. קליעה לא יציבה הפכה לקליעה מצויינת, בעיות הבנה בהגנה הפכו לשומר קבוצתי מצויין ועוד. אם זה לא מספיק איינג' הוציא מפילדלפיה בחירת לוטרי נוספת (כנראה של הקינגס בדראפט הבא), בתמורה לפולץ. מה שקרה עם פולץ העונה הפך את הטרייד ליותר גאוני.

איינג' החתים את גורדון הייוורד ושורה של רול פליירס במטרה להמשיך את מה שהסלטיקס התחילו בעונה שעברה ואז הגיע הדובדבן על הקצפת. קיירי אירווינג הפך זמין לטרייד ואיינג' הסתער בלי פחד. אחרי שנים ששמר על הבחירות של ברוקלין מכל משמר, איינג' היה מוכן לשלם את המחיר שקליבלנד דרשה על קיירי. בעיניו מדובר בסופר סטאר ששווה חצי קבוצה ובחירה נחשקת. 2 דברים עזרו לאיינג' בהחלטה, הבחירה שקיבל מפילדלפיה, והעובדה שלא מעט קבוצות התדרדרו לתחתית (אטלנטה, שיקגו) מה שהפך את הבחירה של ברוקלין לפחות אטרקטיבית.

כשמסכמים את כל מה שאיינג' השיג (ולמרות חוסר המזל של הייוורד) אי אפשר לבחור GM אחר. סופרסטאר, רוקי מצויין, בחירת דראפט עתידית גבוהה. זה לא כוחות בכלל.

לסיכום

איינג' ומורי בעילית של הליגה. עכשיו צריך לראות איך ממשיכים מכאן. בוב מאיירס מהווריורס היה פה כמה שנים ברצף, אבל אחרי שכבר לא ממש נשאר מה לעשות (ולא, זה לא בגלל השחרור של כספי) הוא יצא מהרשימה עם אחת הקבוצות הטובות בליגה. האם איינג' ימצא עוד קפיצה? האם מורי ישפר את יוסטון מעבר למה שעשו העונה? עוד חזון למועד. פלייאוף נעים לכולם.