אם חשבתם שהמשחק השני בסדרה בין קליבלנד ובוסטון יהיה כמו המשחק הראשון, אז טעיתם. המחצית הראשונה הייתה שונה לגמרי, המחצית השניה לעומת זאת הייתה דומה להפליא. בסיום המחצית הראשונה לברון חטף מכה לגרון וירד לחדר ההלבשה. ספק אם זה כאב כמו הסנוקרת שקליבלנד חטפו במחצית השניה.

בוסטון 107 – קליבלנד 94 (בוסטון מובילה 2 – 0 בסדרה)

קליבלנד עושה את ההתאמות שלה לבוסטון ועולה עם טריסטאן תומפסון בחמישיה במקום קייל קורבר. בוסטון עולה עם אותה חמישיה, וזה מכריח את מוריס לשמור על לאב, כי הורפורד נצמד לתומפסון. לברון מקבל את טייטום ובראון כשומרים עיקריים והרבה יותר קל לו לדחוף אותם. הוא הרבה יותר מפוקס וקולע ברבע הראשון 4 שלשות בדרך ל-21 נקודות מתוך ה-27 של קליבלנד. גם ההתקפה של בוסטון נראית פחות טוב כשמוריס, טייטום ורוזייר לא פוגעים. ג'יילן בראון מחזיק אותם בעניינים עם 14 נקודות ברבע. אל הורפורד סולידי כהרגלו עם 5.

ברבע השני קייל קורבר עולה, קולע 2 שלשות ו-2 ג'אמפרים מהמיד ריינג'. ל-11 נקודות. לאב מתעורר בדקות שלברון נח וקולע 7 משלו. קליבלנד עולה ליתרון 11, אבל בוסטון לא מפחדת מפיגורים. 3:50 לסיום החצי לברון נכנס לסל וטייטום חותך אותו ופוגע בצוואר של לברון. לברון זורק את העונשין ויורד לחדר ההלבשה. הוא חוזר 2 דקות מאוחר יותר. סטיבנס בינתיים מחפש פתרונות על הספסל וזורק לפרקט את גרג מונרו לראשונה בסדרה. קליבלנד רואה את זה והולכת עליו מיד בפיק אנד רול. בהתקפה מונרו חלוד ומחטיא סלים שהוא קולע בדרך כלל. מרכוס מוריס מתעורר בסוף הרבע עם 6 נקודות והיתרון של קליבנד במחצית הוא 7. אחרי שברבע הראשון בראון היה אחראי על ההתקפה, ברבע השני טייטום קולע 9 (ברצף) ומוריס 6 (גם ברצף) בשביל לשמור על חסרון סביר. לבוסטון אין כוכב אחד מעל כולם, אבל בכל שלב יש לה שחקן חם, וכמו קבוצה ממושמעת היא חוזרת אליו שוב ושוב.

במחצית סטיבנס אומר – עשינו טעויות, אבל עמדנו בסערה. קליבלנד הגיבה למה שקרה במשחק הראשון, אבל בשורה התחתונה אחרי מחצית מצויינת של לברון (25 נקודות), עם עזרה מקורבר (11) בוסטון בסך הכל בפיגור 7. עכשיו התור של השחקנים שלה להחזיר, והם החזירו. ברבע השלישי זה התור של טרי רוז'ייר להתחמם והוא קולע 14 נקודות. בוסטון מוחקת את הפיגור מהר מאוד, ושלשה של ארון ביינס מעלה את הסלטיקס ליתרון 5. מתי בדיוק היה לביינס זמן להתאמן על השלשות בין העונה הרגילה לפלייאוף? בכל העונה הרגילה היו לו 3 שלשות, וסך הכל יש לו 4 שלשות בקריירה לפני הפלייאוף הנוכחי. בפלייאוף הנוכחי הוא קלע כבר 10 שלשות ב-50%! שלשה של טרי רוז'ייר סוגרת רבע של 36 – 22 לבוסטון וחסרון 7 הופך ליתרון 7. לברון רק עם 7 ברבע, וקווין לאב ע 11. אחרי שקלעו בחצי הראשון 7 מ-14 לשלוש, ההגנה של בוסטון חוזרת לעשות את שלה וקליבלנד רק עם 3 שלשות מ-9 נסיונות.

ברבע הרביעי לברון מנסה לסחוב את הקבוצה שלו על הגב וקולע 10 נקודות, אבל בוסטון לא מפחדת, ועכשיו התור של אל הורפורד להתעלות עם 8 נקודות ברבע ולדאוג שהיתרון ישמר. 4:40 דקות לסיום לברון מוריד ל-6 בלבד, הכי מעט ברבע. אל הורפורד מגיב ב-2 נקודות מהעונשין. במקום שהכדור יגיע ללברון, הוא הולך לג'י אר סמית' שבחוסר בושה זורק שלשה על השחקן שלו. בצד השני הוא עושה את זה

ומקבל פלייגרנט 1. הורפורד קולע 2 מהעונשין ועוד 2 מהשדה והיתרון חוזר ל-11. ג'י אר סמית' מסיים משחק אופייני של 0 מ-7 מהשדה עם מהלך סמית' אופייני. השופטים פשוט התנכלו לטיירון לו במהלך ולא זרקו את סמית' מהמשחק.

האם קורבר יועדף במשחק הבא?

ג'יילן בראון מסיים את המשחק כקלע המוביל של בוסטון עם 23 נקודות ו-7 ריבאונדים.

סקארי טרי קולע 18, אל הורפורד עם 15-10-4-2-2, מרכוס מוריס עם 12, ג'ייסון טייטום עם 11. כל אחד מהקלעים של בוסטון הוביל אותה בחלק של המשחק שבו הוא עשה את הנקודות ברצף: בראון בראשון עם 14, טרי בשלישי עם 14, הורפורד ברביעי עם 8 (6 ברצף), מוריס בסוף השני עם 6 רצופות, ובאמצע השלישי עם 6 ושוב הגנה גדולה על לברון ג'יימס

טייטום עם 9 ברצף בתחילת הרבע השני. מדהים איך בכל שלב יש מישהו שמתעלה וכולם עובדים בשבילו. ועדיין, מי שבעיני היה כוכב המשחק של הסלטיקס הוא מרכוס סמארט.

הוא קלע 11 נקודות, אבל לא שם היתרון שלו. הוא ניהל את המשחק מצויין עם 9 אסיסטים, ושמר באופן אדיר עם 4 חטיפות, כולל הדבר המדהים הזה

גם ביינס היה טוב עם 9 ו-6 ריבאונדים.

לברון ג'יימס מסיים עם טריפל דאבל של 42-10-12 ו-6 איבודים. הוא קולע רק 5 מ-10 מהעונשין.

קווין לאב עם 22-15, קורבר עם 11, תומפסון עם 8-7, וגרין עם 6. איפה כל השאר? ג'ורדן קרופורד (סליחה, קלארקסון – למי שלא ראה את הוידאו הזה שבו לברון זוכר כל רגע על הפארקט אבל מבלבל את השם של שחקן קבוצתו עם שחקן שולי בליגה – קלאסי פאסיב אגרסיב) בכלל לא עלה לפארקט. רודני הוד עם 11 דקות ו-2 נקודות, לארי נאנס עם 11 דקות, הגנה טובה ו-0 נקודות. על הנזק של סמית' כבר כתבנו. ג'יימס עדיין לא מתרגש

בוסטון נכנסה לפלייאוף בלי 2 הכוכבים הגדולים שלה, ולא מוערכת כראוי. תראו את הקבוצה הזו משחקת, מדובר בקבוצה ענקית (בדגש על קבוצה). זו לא חולשת המזרח שהביאה אותה למעמד הזה, זה לא קליבלנד חלשה שעזרה לה לעלות ל-2 – 0 בסדרה. זו הגנה אדירה, התקפה ממושמעת שהולכת לשחקן החם, 6 מנהיגים גדולים על הפרקט, וצוות מסייע שיודע את מקומו (ביינס, אוג'ליה ושאר הילדים). עדיין זו קבוצה צעירה ויש הבדלים גדולים בין בית לחוץ, אבל בבית יהיה קשה מאוד לנצח אותם. איך זה היה נראה עם קיירי והייוורד? איך זה יראה בשנה הבאה? לא יודע, ויותר מזה, כרגע לא אכפת לי – זה כדורסל נהדר כרגע. תנו להנות.

וזה המם שהכי הצחיק אותי