מהלכים לפני פגרת האול-סטאר דורשים אומץ, אבל גם יכולים לייצר גמול רב. דטרויט של 2004 ויוסטון של 1995 הצליחו להנחית את ראשיד וואלאס וקלייד דרקסלר וזכו באליפות. הלייקרס של 2008 חטפו את גאסול מממפיס, הגיעו עד לגמר באותה שנה וזכו בתואר שנה לאחר מכן. פילדפיה הצליחה להעפיל לגמר 2001 בין השאר בגלל שצירפה את מוטמבו. לא חסרים דוגמאות לטריידים גדולים שאירעו באמצע העונה, אבל הנטייה הטבעית של הנהלות רבות היא להמתין ולצמצם משתנים כמו בחירות דראפט, אופציות חוזה וסופי עונות שמשפיע על החלטות שחקנים. מצד שני אי ודאות יכולה לשחק לטובת הג'נרל מנג'רס שמסוגלים לזהות קבוצות תחת לחץ וסיטואציות שיכולות לשדרג את קבוצתם.
עם השכר הגבוה בליגה, ובהנחה סבירה שלאב לא יזוז מהקבוצה – גם בעקבות הפציעה האחרונה אבל בעיקר בגלל שהקאבס לא רוצים להעביר אותו, מרווח התמרון של האלופה המכהנת נמוך מאוד. החוזים הגבוהים – 113 מיליון דולר ללאב, 82 לתומפסון ו-57 לסמית' (כששני האחרונים נמשכים עד סוף 2020) והמחוייבות הכללית של הקאבס ליותר מ-125 מיליון בעונה הבאה לא תאפשר להגעה של יותר מרודפי טבעות שנמצאים מעבר לשיא או מציאות סטייל דריק וויליאמס. אם אכן הקאבס הגיעו כבר לשיא או לפחות לא עשו מספיק התאמות כדי לזכות באליפות שנייה ברציפות – התחושה היא שהאלופה המכהנת פגיעה יותר מאשתקד ולא תנווט בקלות לגמר: המאזן השלילי בינואר (8-7), הספסל המבוגר והירידה הטבעית ביכולת של לברון אחרי שחצה את רף 1200 המשחקים סוגר את הפער במזרח וזה מה שהיריבות צריכות לעשות או כבר עושות עכשיו:
בוסטון סלטיקס מקום שני במזרח, מאזן 19-36 – פיגור של שניים וחצי משחקים.
צרות של עשירים, רק ככה ניתן לתאר את הסיטואציה של בוסטון שכבר הצליחה לקטוף את הפרי אייג'נט השני בטיבו בקיץ החולף והוכיחה שמגמת השיפור של הקבוצה תחת סטיבנס תימשך גם השנה – 25, 40, 48 נצחונות בשלוש העונות הראשונות וכבר 36 השנה מהם ניתן להניח כשהסלטיקס יגיעו לסביבות ה-50+ נצחונות. אם יש שני דברים שמדאיגים את הסלטיקס זה הגנה וריבאונד – למרות שרק טרנר וסאלינג'ר עזבו בקיץ, הקבוצה סופגת 109.4 נקודות למשחק – הכי הרבה בעידן סטיבנס. על בעיית הריבאונד הגיב מאמן הסלטיקס "יש 30 קבוצות בליגה ואנחנו בערך במקום ה-38 בריבאונדים". אז יש לסלטיקס מה לשפר ועם שמונה שחקנים מתחת לגיל 22 ובחירות הדראפט האינסופיות השמיים הם הגבול.
אז מה הסלטיקס מחפשים? בהסתכל על החמישייה בעיקר שחקן בעמדה ארבע שישדרג את ההגנה והריבאונד, או כשאפשרות פחות ריאלית סנטר עם משחק פנים שידחוף את הורפורד לשחק יותר בחוץ. איינג' רצה על פי דיווחים להסתכן ולהנחית את איבאקה – אבל לא רצת בצדק לוותר על רוזייר בחוזה רוקי לעומת סמארט לו הקבוצה תצטרך בקרוב לשלם לצד חוזים של תומאס ובראדלי שכרגע ממלאים חלק משמעותי יותר בקבוצה. אלמלא הצעד האגרסיבי של טורנטו, הסלטיקס היו יכולים לזרוק בחירת דראפט עתידית ב-2019 מהקליפרס או ממפיס ועוד שחקן ולנסות ולנצל את החולשה של אורלנדו כדי לקבל את את איבאקה ו- ווצ'ביץ', גבוה שיכול לספק נקודות, ריבאונד וסיוט מץ' אפ לרוב קבוצות הליגה במחיר מצחיק של 12 מיליון דולר לשנה. האם אורלנדו עדיין מספיק נואשת כדי לגרד רכז ובחירת דראפט מבוסטון בעבור הגבוה ההתקפי היחידי שלה? אם היא מחוייבת לביומבו וגורדון בקו הקדמי למה לא בעצם. בנוגע לסמארט הפיזיות שלו מתאימה מאוד לפלייאוף, יהיה מרתק לראות מה הוא יכול לעשות מול קיירי ולברון ועדיין לקראת חוזה ובעיקר כשבוסטון צפוייה לקבל בכל מקרה גארד על בדראפט הקרוב (אם תבחור ראשונה או שנייה) איינג' צריך לפתור בעיות נקודתיות יותר דחופות עבור הסלטיקס.
בהנחה שאיינג' לא ירצה להסתכן עם האופי והמחיר של קאזינס – והוא כבר הביע בעבר חוסר רצון לצרף טיפוסים בעייתים שלא יתאימו לרוח המועדון, אופציה מעניינת נוספת היא של אנדרו בוגוט שיכול להוות אלטרנטיבה טובה במחיר שפוי, או נואל במידה ובוסטון תרצה להתעסק עם החוזה שלו בקיץ הקרוב (שחקן מוגבל) ופילדפיה תרצה רק בחירת דראפט עתידית.
המהלך הפחות ריאלי הוא שדרוג של ג'יי קראודר בעמדה שלוש כשהאופציות הדי מופרכות שעומדות על הפרק הן פול ג'ורג' וג'רמי באטלר. מבין השניים שיקגו היא האופציה היותר ריאלית בעקבות שמועות על מעמדו של באטלר בקבוצה והאפשרות שההנהלה לא רואה בו כפרנצ'ייז פלייר של המועדון – עד כמה שהאופציות מופרכות לשתי הקבוצות שלא מבריקות העונה יש רכזים שמסיימים בקיץ חוזה והאפשרות לקבל את מרקל פולץ או לונזו בול תקסום לכל מנהל שמחפש רכז לבנות סביבו פרנצייז'. בכל מקרה כזה בוסטון תצטרך לוותר על קראודר/בראדלי, בנוסף ל-רוזייר בראון או סמארט כממתיק צעיר לעסקה ובחירת הדראפט של הנטס. עבור הסקפטים מביניכם נזכיר שאיינג' הוא זה שהנחית את גארנט בבוסטון אז אי אפשר לפסול שום מהלך למרות שקשה עד בלתי אפשרי לראות את בירד מעביר את ג'ורג בטרייד.
בקשר לקראודר, בוסטון כבר דיברה עליו בהקשר של הטרייד עבור לאב לפני שנתיים – קראודר הוא שחקן משלים מעולה עם אחד מהחוזים הטובים בליגה לשחקן כמעט ללא חולשות, אבל גם הוא אולי חש שהתקופה שלו בירוק מתקרבת לסיום אחרי שהקהל המקומי עודד את גורדון הייוורד שיהפוך כנראה למטרה בקיץ במהלך המפגש בין שתי הקבוצות.
דני איינג' הוא לא טיפוס שנלחץ בקלות, בטרייד שהנחית את תומאס מפיניקס כשהסאנס ביקשו יותר מההצעה הראשונית, המנג'ר פשוט חיכה שעות ספורות לפני סוף הדדליין כדי להנחית את האולסטר בשביל מרכוס ת'ורנטון ובחירת סיבוב ראשון מקליבלנד. אפשר לצפות מאיינג' שיפיק את המקסימום גם הפעם.
וושינגטון וויזארדס מקום שלישי במזרח, מאזן 21-33 – פיגור של חמישה משחקים.
ההנהלה של וושינגטון יכולה להיות מרוצה בסך הכל, סביר להניח גם שההצלחה היחסית השנה והחמישייה הטובה שבנה ארני גרונפלד תשמר את המשרה שלו (עוד בהרחבה על הנהלת וושינגטון כאן). דווקא בסוג של שנת מבחן, גרונפלד לא צפוי לנער את הספינה יותר מדי למרות הבעיות הבולטות בסגל.
שני עניינים דחופים מרחפים סביב הוויזארדס – הראשונה היא העומק של הספסל, החמישייה של וושינגטון נמצאת קבוע במקום השני במספר הדקות הממצועות להרכב פותח (מינסוטה במקום הראשון), זה לא שברוקס שוחק בכוונה את הכוכבים שלו כמו שהוא נאלץ לעשות זאת. שחקנים כמו וול אחרי ניתוח ברכיים וגורטט בגיל 33 לא צריכים לתת כל כך הרבה דקות, אבל חוסר ההתפחות של טריי בורק שמוביל שורה של מחליפים נוראיים ברמת הגארדים מבהירה שוושינגטון נטולת הנכסים צריכה להביא גארד נוסף בדחיפות.
העניין הקריטי הנוסף הוא החוזה של אוטו פורטר – כנראה כבר הכוכב השני של הקבוצה אחרי וול. וושניגטון מחוייבת כבר השנה ל-104 מיליון דולר במשכורות, ושחקן כמו פורטר יקבל את המקס אם לא מוושינגטון אז כנראה מהנטס. האם הבעלים רוצה להיכנס לתשלום מס בשביל קבוצה עם פוטנציאל סיבוב שני בפלייאוף? כנראה שלא. בהנחה שוושינגטון רוצה לעשות מהלכים עכשיו ואולי גם לפנות קצת בתקרת השכר.
ישנם כמה שחקנים טובים בשכר סביר שיכולים לסייע לוויזרדס כבר עכשיו בתמורה לטריי בורק ובחירת סיבוב ראשון בדראפט הקרוב: המועדון נמצא במערכת יחסים טובה עם פיניקס (מוריס, גורטאט) ויכול לנסות להנחית את ברנדון נייט שיכול גם להוביל כדור וגם לחפות על ביל. אלטרנטיבות שלא יכולות להוביל כדור באותה רמה הם וויל ברטון מדנבר שכבר קושר בעבר לקבוצה ולו וויליאמס שמתפקד השנה כאחד מהשחקנים השישיים הטובים בליגה אבל יהיה יקר יותר מהשניים שכבר צויינו לפניו. בכל מקרה אם וושניגטון רוצה להסתכל קצת קדימה החוזים של ניקולסון וגורטאט הם חוזים שניתן להעביר בהנחה שמהינמי שרק עכשיו חוזר מפציעה יכול לחפות עליהם (בהתקפה בוודאי לא) כדי לפנות על הדרך מקום לפורטר.
טורנטו ראפטורס מקום חמישי במזרח, מאזן 24-32 – פיגור של שבעה משחקים.
טורנטו זכתה להיות הקבוצה היחידה במזרח שהצליחה לנצח את הקאבס במהלך הפלייאוף (ועוד פעמיים), בדומה לבוסטון גם עמדה 4 היא העמדה שזעקה לשדרוג, בניגוד לבוסטון שיכלה לחכות לקיץ ולקלוט כוכב פוטנציאלי הלחץ בראפטורס גדול וגדל מיום ליום – גם בגלל אי ההצלחה ביחס לעונה שעברה וגם בגלל שלאורי כוכב הקבוצה (לצד דרוזן) מסיים הקיץ חוזה, וזה מה שהיה לו לומר אחרי שגם יתרון 16 ברבע האחרון לא עזר מול דטרויט.
אז טורנטו כבר רצתה את איבאקה במהלך ליל הדראפט, אבל ההצעה של אורלנדו הייתה גבוהה יותר. לפי דיווחים טורנטו גם רצתה את מילסאפ אבל ללא ספק איבאקה הוא ההימור הצעיר וגם הבטוח יותר מבין השניים. עם הכשירות הבעייתית של סאלינג'ר ופטרסון העונה והחיסרון הבולט של מה שסיפק ביסמאק ביומבו מתחת לסלים טורנטו קיבלה את מה שהיא הייתה צריכה והבחירה שניתנה למג'יק (20+) לא תגרום להם לפספס את הכשרונות של הדראפט הנוכחי.
אופציות רלוונטיות אחרות היו טרבור בוקר וטאג' גיבסון – הם לא היו אמורים לספק אימפקט מיידי כמו איבאקה, אבל גם לא ידרשו שכר גבוה כמוהו בקיץ אבל היו מאפשרים לראפטורס לתת את החוזה שלאורי ירצה בלי לשבור את הראש. בגלל החוזה של איבאקה הראפטורס צפויים לנסות לבצע סלארי דאמפ, אם לא עכשיו אז בקיץ.
מסאי יוג'ירי הוא אחד מהג'נרל מנג'ר הסולידיים בליגה – בלי כמעט טריידים מאז שחתם בקבוצה בקיץ 2013, אבל עם מאזן שלילי של 10-5 מאז אמצע ינואר גם הסולידיות הזאת התפוגגה ויהיה מעניין מאוד לראות איך יצליחו "שלושת הגדולים" של הראפטורס.
