ממשיכים בפרוייקט הדראפטים שלנו עם עוד מחזור מצוין. לדראפט 2011 יש נוכחות מצוינת בליגה עם כמה שחקני פרנצ'ייז, אך העשירייה הראשונה לא בהכרח משאירה חותם, כשרק קיירי רשם יותר ממשחק אולסטאר אחד. ההמשך כולל מועמד ל-MVP, קלע קטלני, ואת שני השחקנים הכי טובים שנבחרו בסוף של סיבוב כלשהו בדראפט.
1. קיירי אירווינג – גורלו של קיירי אירווינג היה יכול להיות שונה לחלוטין אלמלא לוס אנג'לס קליפרס היו כל כך להוטים להיפטר מבארון דייוויס והחוזה שלו. הקליפרס שלחו את דייוויס לפני הטרייד דד ליין לקליבלנד, עם בחירת סיבוב ראשון לא מוגנת. בשלב הזה הם כבר ידעו שיהיה מדובר בבחירת לוטרי. בשביל להוסיף חטא על פשע הם זכו בבחירה הראשונה בדראפט והעניקו את קיירי במתנה לקליבלנד. קיירי הגיע אחרי קריירת מכללות קצרה מהרגיל שבה שיחק עונה אחת בלבד, וגם בה שיחק רק 11 משחקים עקב פציעה. היו סימני שאלה סביבו, אבל קיירי הוכיח את עצמו בליגה של הגדולים כסקורר ענק, ושחקן גדול של משחקים גדולים.
קיירי הוא קוסם עם הכדור, מסוג השחקנים שחובה לראות בעיניים, ולא רק על דפי הסטטיסטיקה. וזה לא שהסטטיסטיקה שלו מביישת אותו (כמעט 26 נקודות, 47% מהשדה, 40% משלוש) – היא פשוט לא יכולה לספר את הסיפור המלא של השחקן. כשהוא עם הכדור אי אפשר להסיר ממנו את העיניים. יש שיבקרו אותו על מספר האסיסטים הנמוך לרכז (6 על 2.6 איבודים) אבל זה מפספס את המהות של קיירי, שהוא קודם כל סקורר ואחרי זה מנהל משחק. אם כבר, אז סימן השאלה היחיד שקיירי השאיר הוא היכולת שלו להוביל קבוצה, והיכולת שלו לעשות את הקסמים שלו כשההגנה של הקבוצה היריבה מתרכזת רק בו.
נראה שבעונה הקרובה נקבל תשובות על השאלות האלו. קיירי נחוש לצאת לדרך חדשה, ונראה שמערכת היחסים עם הקאבלירס (כמו גם עם לברון) שבורה ובלתי ניתנת לתיקון. קיירי רוצה להיות קובי. לפני לברון קיירי לא הגיע לפלייאוף, וגם בתקופתו של לברון, כשהמפלץ לא במגרש, המאזן של קליבלנד שלילי. עכשיו, קיירי מתקרב לחוזה הבא שלו, ועד כה נבחר רק פעם אחת לחמישיות הליגה. אולי זה אחד מהשיקולים שלו לצאת לדרך חדשה, מכיוון שזה יכול להיות מאוד משמעותי במו"מ על החוזה הבא. בינתיים אפשר ליהנות מעוד כמה מהלכים שלו:
2. דרק וויליאמס – אחרי עונת מכללות מצוינת, דרק ווויליאמס נבחר שני בדראפט על ידי מינסוטה. היו הרבה סימני שאלה לגבי היכולת שלו לממש את הפוטנציאל ברמת ה-NBA ולצערם של האוהדים כמעט כולם התגשמו. וויליאמס לא הצליח לשחק 3 או 4, הוא לא שומר מספיק טוב, ולא סקורר מספיק יעיל. הוא עבר בין מספר קבוצות, ובקיץ שעבר חתם על חוזה מינימום במיאמי ונחתך ממנה. את העונה הוא סיים בסוף לצד מי שנבחר לפניו בדראפט, רק להבדיל – עמוק על הספסל של קליבלנד. וויליאמס כנראה ימשיך להסתובב על ספסלים של קבוצות NBA בזמן הקרוב, עד שייפלט מהליגה.
3. אנאס קאנטר – הטורקי הגיע לליגה לאחר שבילה עונה שלמה ללא כדורסל בגלל שלא היה זכאי לשחק במכללות. הוא שחקן התקפה אדיר אבל שחקן הגנה מבין הגרועים בליגה. הדיסוננס הזה גרם ליוטה, שחושבת קודם כל הגנה, לוותר עליו בלי יותר מדי תמורה לאוקלהומה סיטי, שקיוותה להצליח לשנות את המנטליות שלו. בין לבין פורטלנד התערבה והחתימה אותו על הצעת חוזה בשווי 70 מליון דולר שהת'אנדר השוו ועכשיו הם תקועים עם החשבון. בסופו של יום קאנטר נשאר שחקן הגנה מזעזע וזה מקשה עליו לקבל דקות. הוא עולה מהספסל ורושם סטטיסטיקה מרשימה במעט דקות, אבל בפלייאוף הרבה יותר קשה למצוא לו דקות.
מחוץ לפארקט קאנטר ידוע בהתנגדות שלו לשלטון ארדואן ויש נגדו צו מעצר בטורקיה. בנוסף קאנטר הוא בחור משעשע למדי בטוויטר ובעונה שעברה העלה סרטונים מצחיקים עם אחיו לשפם (שבינתיים התגלח), סטיבן אדאמס. שווה לעקוב.
4. טריסטן תומפסון – קליבלנד העדיפה את תומפסון על פני ואלנצ'יונאס בבחירה הזו (זו הבחירה המקורית שלה) וקיבלה ריבאונדר אדיר ושומר סביר במחיר שערורייתי. תומפסון סיים את חוזה הרוקי שלו ונעמד על רגליו האחוריות עד שקליבלנד נכנעה ונתנה לו 82 מליון דולר ל-5 עונות. לשם ההשוואה, זה כמעט אותו חוזה כמו דריימונד גרין…
תומפסון משחק המון בעמדת הסנטר. הוא לא שומר טבעת גדול, אבל משלים את המהלך בריבאונד הגנה. בהתקפה האינטנסיביות שלו הופכת אותו כנראה לריבאונדר ההתקפה הטוב בליגה, אבל שאר המשחק ההתקפי שלו מוגבל למדי והוא לא מצדיק את הכסף שהוא מקבל.
5. יונאס ולנצ'יונאס – הסנטר הליטאי הגיע לליגה בשנה איחור ונבחר על ידי טורונטו, שבה נשאר מאז הדראפט. ב-26 דקות הוא רושם ממוצעים של כמעט דאבל דאבל וזה יפה מאוד, אבל זה בערך כל מה שאפשר לומר עליו, לטוב ולרע. למעט בחירה לחמישייה השנייה של הרוקיז הוא לא רשם הישג משמעותי של ממש בליגה, למרות מספרים סולידיים והצלחות בנבחרת.
6. יאן וסלי – הצ'כי לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו בליגה ונפלט ממנה אחרי 3 עונות בלבד בדרך חזרה לאירופה. בגובה 2.13 וסלי לא מספיק חזק בשביל להתמודד עם מפלצות הצבע של הליגה. החזרה לאירופה עשתה לו טוב, וההצלחה בפנרבחצ'ה ונבחרת צ'כיה גרמו לקבוצות הליגה לחשוב שוב. בינתיים, וסלי נשאר בטורקיה.
7. ביסמאק ביומבו – ההצלחה של סרג' איבקה פתחה את הפתח לביומבו להיבחר גבוה בדראפט, למרות שהיה לו מעט מאוד כדורסל שמצדיק זאת. ביומבו הוכיח את עצמו כשומר טבעת טוב, אבל מעבר לזה הוא שחקן מוגבל מאוד. שארלוט ויתרה עליו בתום חוזה הרוקי, והוא עבר לטורונטו, שם החליף את ולנצ'יונאס מהספסל. סדרת פלייאוף טובה נגד קליבלנד ויותר מדי כסף פנוי סידרו לו חוזה של 17 מליון דולר לעונה באורלנדו, סכום שהוא רחוק מלהצדיק.
8. ברנדון נייט – היו לו 2 עונות ראשונות סבירות בדטרויט, אבל הפריצה שלו הגיעה דווקא במילווקי שם קלע 18 נקודות למשחק. הבאקס הבינו שיצטרכו לשלם לנייט כסף גדול והעדיפו להעביר אותו בטרייד לפיניקס. למרות סיום רע של העונה הסאנס שמו 70 מליון דולר על השולחן ונייט לקח אותם בשמחה ורץ להתקשר למנהל הבנק. העונה האחרונה שלו הייתה רעה במיוחד כשהוא קולע פחות מ-40% מהשדה ו-32% לשלוש. כדי להוסיף חטא על פשע, נייט קרע את ה-ACL הקיץ, ויחמיץ את רוב העונה הבאה. קשה לראות קונה לחוזה היקר שלו. הסיטואציה במילווקי הייתה מושלמת עבורו, שם שימש בעיקר כקלעי ולא ברור אם הוא יחזור אליה כשיחלים מהפציעה. בינתיים, לצערו, הקריירה שלו תיזכר בעיקר בזכות הדברים הלא נכונים:
9. קמבה ווקר – את טורניר המכללות של 2011 קמבה ווקר סיים כאלוף ו-MVP בלתי מעורער. תצוגת קליעה יוצאת דופן שלו עזרה לקונטיקט לזכות באליפות. אלא שהגיל (21) והגובה (185 ס"מ) הורידו אותו עד הבחירה התשיעית ושלחו אותו לשארלוט. העונות הראשונות שלו בליגה איששו את החששות, אלא שבשתי העונות האחרונות הוא הראה שיפור משמעותי ביעילות. בעונה האחרונה הוא קלע ב-44% מהשדה, וכמעט 40% לשלוש. ווקר הוא לוחם, וכמו במכללות הוא ימשיך להשתפר. כרגע הוא באמצע חוזה של 48 מליון דולר בשארלוט, והחוזה הבא שלו עוד שנתיים כנראה יהיה גדול יותר.
10. ג'ימר פרדט – אם יש שחקן שמסביר את ההבדל בין המכללות ל-NBA זה ג'ימר. פרדט היה סקורר היסטרי במכללות, עם טווח קליעה בלתי נגמר אבל שום דבר מזה הוא לא הצליח להראות ב-NBA. אחרי סיבוב לכל אורך ארה"ב – מקליפורניה (סקרמנטו), דרך שיקגו וניו אורלינס ועד לניו יורק ניקס (כולל אפיזודה קצרה בסן אנטוניו בקיץ 2015), כיום הוא מפגין את היכולת הזאת בסין, עם משחקים של 73 נקודות.
בסופו של דבר, כנראה שפרדט לא מספיק טוב לרמת ה-NBA.
11. קליי תומפסון – לפני הדראפט קליי נחשב לאיטי מדי בשביל לשמור על הגארדים הזריזים של ה-NBA. גולדן סטייט היו חמים עליו, ואחרי 6 עונות בליגה לכולנו ברור למה. קליי הפך לאחד השומרים הטובים בעמדת הגארד, הוא אחד הקלעים הטובים בליגה, ולטענתו הוא הגארד הטוב בליגה בשני צידי המגרש (הכוונה לשילוב התקפה-הגנה). גם אם הוא טועה, זה לא בהרבה.
לפני שנתיים, כשהוא האריך את החוזה היו לא מעט אנשים שביקרו את הסכום שקיבל (כ-69 מיליון לארבע שנים), בטענה שהוא עוד לא הצדיק אותו. עם שתי אליפויות בכיס ולא מעט שיאי קריירה הוא בינתיים מצליח להשתיק את כולם. מי היה מאמין שב-2014 הווריורס עוד שקלו להעביר אותו למינסוטה בטרייד בתמורה לקווין לאב.
הנה כמה מהרגעים הבולטים שלו. הוא מחזיק בשיא הנקודות לרבע אחד (37):
כמובן, משחק 6 הבלתי נשכח נגד אוקלהומה סיטי ב-2016:
והעונה הוא גם עשה 60 נקודות ב-29 דקות:
12. אלק ברקס – ברקס התגלה כסקורר נחמד, למרות קליעה בעייתית. הבעיה העיקרית שלו היא בתחום הבריאות. ב-3 העונות האחרונות הוא שיחק רק 100 משחקים, וזה מעט מדי. הוא חתום ביוטה לעוד 2 עונות על כ-11 מליון דולר לעונה ומבחינתו עונה בריאה לשם שינוי תיחשב להצלחה גדולה.
13. מרקיף מוריס – לפני הדראפט, מרקיף נחשב לאח הפחות טוב. למרות זאת הוא נבחר לפני מרכוס על ידי פיניקס והראה יכולת טובה בשני צידי המגרש. בתום חוזה הרוקי הוא חתם בפיניקס ביחד עם מרכוס. הבעיות התחילו כשהוא ואחיו התקיפו אדם שהטריד את אמא שלהם (שניהם עדיין עלולים להיכנס לכלא בעקבות המקרה) והסאנס החליטו לשלוח את מרכוס בטרייד. מרקיף ראה בזה בגידה ודרש טרייד בעצמו. ככל שהטרייד בושש לבוא, הוא התגלה יותר ויותר כחמום מוח לא קטן. בסופו של דבר מרקיף הגיע לוושינגטון והיה חלק גדול מריצת הפלייאוף שלהם בעונה האחרונה.
14. מרכוס מוריס – הטרייד ששלח את מרכוס מוריס לדטרויט היה הדבר הכי טוב שקרה לקריירה שלו. ביוסטון הוא לא ראה מגרש, בפיניקס הוא עלה מהספסל, אבל הפיסטונס נתנו לו המון דקות והמון זריקות. הוא עשה עבודה טובה, גם אם ביעילות נמוכה. בעונה הבאה הוא ישחק בבוסטון וגם שם החור בעמדה 4 מבטיח לו המון דקות, בתנאי שישים דגש על הריבאונד.
15. קוואי לנארד – עוד לפני שהדיו הספיקה להתייבש על החוזה של לנארד באינדיאנה, הספרס שלחו את ג'ורג' היל לפייסרס בתמורה לזכויות על קוואי לנארד, טרייד שהרבה ביקרו בעבר, כולל קווין דוראנט. אפילו מאנו ג'ינובילי אמר פעם בראיון שהוא כעס על המהלך, בגלל שהיל נחשב לאהוב בקבוצה. אם מסתכלים על העובדות היבשות, לנארד נחשב לאתלט גדול עם קליעה בעייתית. הספרס הם אלה שהפכו אותו לאתלט גדול עם קליעה מצוינת, ולמועמד קבוע ל-MVP בשנים הקרובות, פשוט כי ככה עובדים בספרס.
גרף השיפור שלו מעונה לעונה הוא מדהים, ועדיין לא נעצר. כבר בעונתו השלישית בליגה הוא זכה באליפות עם הספרס, ובתואר ה-MVP של הגמר אחרי סדרה מצוינת שלו. לאורך כל הסדרה הוא שמר מצוין על לברון ג'יימס, וב-3 המשחקים האחרונים (שבהם הייתה רק קבוצה אחת על המגרש) הוא גם היה מצוין בהתקפה.
הוא המשיך לזכות פעמיים ברצף בתואר שחקן ההגנה (עונות 14-15, 15-16) והמקום שלו בחמישיית ההגנה מובטח. אם זה לא מספיק, ב-2 העונות האחרונות הוא כבש לעצמו מקום גם בחמישיה הראשונה של ה-NBA, כשבעונה האחרונה הוא מגיע שלישי במירוץ ה-MVP. קוואי הפך לגו טו גאי של הספרס, אחד השחקנים הטובים בליגה, והשחקן הכי טוב במחזור הזה.
וכמובן שיש לו גם סיפור חיים מרתק:
אחת השאלות שצצה בשנים האחרונות, וגם באוף-סיזן הזה מעסיקה לא מעט את האוהדים שסופרים את הימים עד לחזרת הליגה, היא האם הוא היה מצליח לעשות את השיפור הזה במקום אחר חוץ מסן אנטוניו? אתם מוזמנים לענות בתגובות.
16. ניקולה ווצ'ביץ' – הסנטר המונטנגרי עבר לאורלנדו בטרייד על הווארד, ושם הפך למכונת דאבל-דאבל. מדובר במוצר התקפי מלוטש וריבאונדר מצוין. לגבי ההגנה זה סיפור אחר. הבלאגן בעמדות הפנים במג'יק גדול (במיוחד אחרי ההחתמה של ביומבו) מה שגרם לו לרדת קצת ביכולת. המג'יק מחפשים עליו טרייד כבר הרבה זמן ולא מקבלים את מה שהם רוצים, אולי בגלל ההגנה.
17. אימאן שאמפרט -אחרי 3.5 עונות בניקס, הוא נשלח לקליבלנד והיה חלק מהקבוצה שהגיעה ל-3 סדרות גמר ולקחה אליפות אחת. הוא שומר מצוין, אבל שחקן מאוד סטריקי בהתקפה. לעתים רחוקות מדי הוא תורם יופי בצד הזה של המגרש, אבל לרוב פשוט נעלם ומאפשר לקבוצה השנייה לשמור 5 על 4.
18. כריס סינגלטון – שיחק 3 עונות בוושינגטון, לפני שהוויזארדס הרימו ידיים. משם המשיך לסין ואז לאירופה. מ-2016 הוא משחק בפנאתנייקוס.
19. טוביאס האריס – הגיע לליגה לא בשל, אבל כבר בעונתו השנייה התחיל לקלוע בדאבל פיגרס. טרייד לאורלנדו, שהחתימה אותו על חוזה לא סביר, עזר לו להעלות את מספר הנקודות שלו, אבל משום מה הוא נשלח לדטרויט בתמורה ללא יותר מדי. הוא ממשיך לקלוע בבלאגן של הפיסטונס אבל לא ממש עוזר לקבוצה לנצח (שלא באשמתו). ההגנה שלו קצת בעייתית כשהגודל שלו שם אותו בין עמדה 3 לעמדה 4. בשורה התחתונה, מדובר בשחקן חמישייה כמעט בכל קבוצה בליגה ומבחינת המיקום שלו בדראפט, לגניבה.
20. דונאטאס מוטיונאס – זה כנראה הסיפור הטראגי של הדראפט. לקראת סוף העונה השלישית שלו בליגה, שהייתה מצוינת, הוא אובחן עם פריצת דיסק ועבר ניתוח. כשחזר הוא כבר לא היה אותו דבר. הוא חזר בדצמבר ושיחק 14 משחקים, לפני שהחמיץ את כל חודש ינואר. בפברואר הרוקטס שלחו אותו בדד ליין לדטרויט, אבל אחרי 4 ימים הטרייד בוטל ומוטיונאס חזר לרוקטס בגלל שהוא נכשל בבדיקות הרפואיות.
למרות אותה פרידה זמנית הרוקטס הפכו אתו לחופשי מוגבל, והוא הפסיד יותר מחודש לאחר שלא הצליח להגיע להסכמה על חוזה. בדצמבר הוא קיבל הצעה מברוקלין, והרוקטס מיהרו להשוות אותה, אלא שזה לא הסתדר כספית ונפתח עוד סכסוך עם יוסטון. בסופו של דבר הסכסוך יושב, ומוטיונאס הגיע לבדיקה הרפואית שגם בה הוא נכשל. הרוקטס ביטלו את החוזה, ומוטיונאס היה תקוע כיוון שלא היה יכול לחתום גם בברוקלין, שהייתה היחידה שהציעה לו חוזה ארוך טווח. הסאגה שלו באותה עונה הסתיימה בחוזה מינימום בניו אורלינס. בעונה הבאה הוא ישחק בסין.
21. נולאן סמית' – שיחק 2 עונות בפורטלנד, עוד כמה באירופה, לפני שחזר לדיוק בתפקיד עוזר מאמן.
22. קנת' פאריד – כבר בזמן הדראפט המאנימל נחשב לאחד השחקנים שהכי לא מצדיקים את המיקום הנמוך שלהם בדראפט. הוא הראה זאת כשהפך בליגה לריבאונדר מצוין ושחקן אנרגיה, אבל הבעיה העיקרית שלו היא המחסור בס"מ והגנה לא מספיק טובה על הטבעת. לאחר שקיבל את חוזה ההמשך (50 מליון דולר ל-4 עונות) כוכבו התחיל לדעוך, והיום דנבר מחפשת עליו טרייד ולא מוצאת. למרות זאת, הוא עדיין אחד השחקנים שהכי כיף לראות בליגה, רק בפחות דקות:
23. ניקולה מירוטיץ' – אחרי שלוש עונות בליגה, הספרדי ממוצא מונטנגרי הוכיח שיש לו מקום ב-NBA. מצד שני יש לו עוד המון על מה לעבוד (אחוזים, הגנה) ומקום לשיפור. מירוטיץ' הוא שחקן חופשי מוגבל הקיץ, ובינתיים הגזרה שלו דוממת. אין שמועות, ואין אף קבוצה בליגה שרודפת אחריו. האם הוא יחזור לאירופה? עוד חזון למועד.
24. רג'י ג'קסון – הפציעה של ווסטברוק בפלייאוף 2013 זרקה את ג'קסון למים העמוקים וחייבה אותו להתחיל לשחות. ג'קסון קיבל יותר דקות בעונה העוקבת, ופתח ב-36 משחקים עד שווסטברוק חזר. העונה הרביעית הייתה יותר בעייתית ובמהלכה הוא עבר לדטרויט, שם קיבל חוזה של 80 מליון דולר ופתח עם עונה מצוינת. אלא שאת העונה האחרונה הוא פתח פצוע, ולא ממש נכנס לעניינים בשום שלב כשהפיסטונס נראים זוועה. ג'קסון יצטרך להוכיח בעונה הקרובה שהוא שווה את החוזה שקיבל, ושהוא יכול להיות רכז פותח ב-NBA.
25. מרשון ברוקס – הוא נחשב בזמן הדראפט לגניבה, ונתן עונת רוקי מצוינת, אלא שאחרי אותה עונה הדקות קוזזו, ואחרי עונת נדודים הוא הגיע לעונה אחת באירופה. מ-2015 הוא בסין.
26. ג'ורדן המילטון – הסתובב בליגה 5 עונות לפני שעבר לליגה הטורקית.
27. ג'חואן ג'ונסון – עונה אחת בסלטיקס לפני שנפלט מהליגה. בעונה הבאה בדרושפקה.
28. נוריס קול – תחילת הקריירה של קול במיאמי של לברון הייתה אופטימית, אלא שאחרי שלברון עזב הוא נשלח לניו אורלינס, שם בחר לחתום על הצעת ההיענות כדי להפוך לשחקן חופשי בקיץ שאחרי. הצעות לא היו והוא עבר לסין, וגם משם נחתך. הוא חזר במרץ וסיים את העונה באוקלהומה סיטי. את העונה הקרובה הוא יפתח במכבי תל אביב בה חתם לעונה אחת.
29. קורי ג'וזף – כמו כל שחקן אחר שסן אנטוניו בוחרת, ג'וזף התקדם מעונה לעונה. הוא בולדוג הגנתי ושחקן שיודע להגיע לטבעת, אך מאחורי טוני פארקר הוא נועד להיות רכז שני רוב אם לא כל הקריירה. בתום חוזה הרוקי בקיץ 2015, אחרי שסן אנטוניו כבר חשבה להשאיר אותו והתחרטה, הוא קיבל חוזה נאה לרכז שני בטורונטו. בעונה הבאה הוא ישחק באינדיאנה ועם מצב הגארדים שם, יכול להתמודד על עמדת הרכז הראשון.
30. ג'ימי באטלר – האם מדובר בבחירת סוף סיבוב ראשון הטובה אי פעם? כבר מעונת הרוקי שלו היה ברור שמדובר בשומר מצוין. לאט-לאט הוא הוסיף לזה התקפה, וב-3 העונות האחרונות הוא קולע לפחות 20 נקודות למשחק. בשיקגו הוא הפך לשחקן פרנצ'ייז, לפני שעבר בטרייד למאמן שגידל אותו – תום ת'יבודו. העונה במינסוטה באטלר יצטרך להיות המנהיג ולדעת לטפח את הכישרונות הצעירים. בשיקגו הנושא הזה היה קצת בעייתי על רקע הביקורת המתמשכת שבאטלר העביר על שחקנים בתקשורת, במיוחד אחרי שרונדו נכנס בו (ובצדק).
שמות בולטים מהסיבוב השני:
31. בויאן בוגדנוביץ' – קלע מצוין, שומר קצת פחות. הלך לאיבוד בברוקלין. הגיע לוושינגטון על תקן סקורר מהספסל ובעונה הקרובה ינסה את מזלו באינדיאנה.
33. קייל סינגלר – בעונת השיא שלו בדטרויט הוא קלע 7.6 נקודות. זה הספיק לאוקלהומה סיטי, שקיבלה אותו בטרייד במהלך עונתו השלישית, לתת לו חוזה של 25 מליון דולר. כמה שחקנים כאלה הוכח סטטיסטית שהם השחקנים הגרועים בליגה?
34. שלבין מאק – מאק הגיע לליגה אחרי ריצה מצוינת בטורניר המכללות עם באטלר אבל הגודל והאיטיות שלו הפכו אותו לבחירת סיבוב שני. הוא הסתובב בכמה קבוצות בליגה על תקן רכז שני-שלישי, ובעונה הקרובה ינסה למצוא מקום באורלנדו.
38. צ'אנדלר פארסונס – זוהי הגניבה של יוסטון בסיבוב השני. הוא נתן 3 עונות מצוינות ביוסטון, לפני שדאלאס שמה על השולחן הצעה שהרוקטס בחרו לא להשוות, וטוב שכך. בדאלאס הוא עבר כמה וכמה פציעות, אבל זה לא הפריע לממפיס לתת לו 94 מליון דולר ל-4 עונות (חוזה מקסימום). העונה האחרונה הייתה הגרועה בקריירה שלו עם פציעות ובעיות שונות ומשונות, כולל ריב בטוויטר עם סי ג'י מקולום, ששמח שפארסונס בחר בממפיס ולא בפורטלנד. אם הוא יצליח להתגבר על בעיות הבריאות, מדובר בשחקן מצוין.
40. ג'ון לואר – לואר הסתובב בליגה כמה עונות, ואחרי עונה טובה בפיניקס, דטרויט זרקו עליו 41 מליון דולר ל-4 עונות. לא ברור למה. מדובר בגבוה שני-שלישי יעיל עם טווח משלוש, אבל לא ברור אם היה ביקוש לשירותיו שהצריך חוזה כל כך גבוה. בשורה התחתונה לואר הוא שחקן ספסל נחמד עם יכולות מגוונות לגבוה ובסדר בהרבה תחומים, אבל לא ממש טוב בשום דבר.
42. דוויס ברטאנס – ברטאנס נבחר על ידי סן אנטוניו, וכמו הרבה אירופאים שהיא בוחרת הסתובב באירופה כמה שנים (בפרטיזן בלגרד ובקוצ'ה לבוראל) עד שהגיע לליגה רק בעונה שעברה. בינתיים הוא עוד לא ראה הרבה דקות בליגה, ונראה שהתפקיד שמייעדים לו הוא להחליף את מאט בונר כשחקן בגובה 2.08 שבעיקר מסתובב על קשת השלוש. ימים יגידו אם הוא ישאיר חותם, אבל בסן אנטוניו הכל יכול לקרות.
55. אטוואן מור – מור הספיק לעבור 4 קבוצות ב-6 עונות, אבל 6 עונות בליגה לבחירה 55 זה מרשים ביותר. כל פעם שנראה שהוא מתקדם, הוא הולך אחורה קצת. בעונה האחרונה למשל הוא קיבל יותר דקות בקו האחורי של ניו אורלינס, ועכשיו הביאו את רונדו. מור כנראה ישלים קריירה ארוכה ב-NBA אבל קשה לומר כמה טובה היא תהיה.
60. אייזיה תומאס – דיברנו על בחירת סוף סיבוב ראשון הטובה אי פעם, ועכשיו הגענו לבחירת סוף סיבוב שני הטובה אי פעם. זה לא רק המכשול של הבחירה האחרונה בדראפט – תומאס נבחר על ידי סקרמנטו רחמנא ליצלן. לזכותו יאמר שהוא ניצל את הבלאגן שם בשביל לחצוב לעצמו דקות וזריקות, וכבר בעונתו השלישית עבר את ה-20 נקודות. זה לא הספיק לו בשביל שסקרמנטו ישמרו עליו והוא חתם על חוזה נמוך יחסית בפיניקס (28 מליון ל-4 עונות). הבלאגן בסאנס גרם להם לשלוח אותו בטרייד לבוסטון, וכאן בקבוצה שהייתה צריכה סקורר ושחקן שייצר מצבים לשאר, תומאס פרח.
בעונה האחרונה תומאס כבר קלע 29 נקודות עם 6 אסיסטים וזה מאזן מרשים, לא משנה איפה בחרו אותך בדראפט. סיפור הסינדרלה הזה היה מושלם, אלמלא הטרגדיה שעברה על משפחת תומאס לפני הפלייאוף האחרון, כשאחותו של תומאס נהרגה בתאונת דרכים ולמרות זאת הוא התעקש לשחק. כל אמריקה חיבקה אותו.
תומאס הוא אולסטאר מוכח בליגה, ואם שום דבר לא ישתנה, הוא יהיה השחקן הראשון שנבחר במקום האחרון בדראפט, וזוכה לקבל חוזה מקסימום.
בסיבוב השני אפשר למצוא גם לא מעט נציגים שעברו בארץ כמו טיילר האניקוט, ג'וש סלבי, ואפילו מילאן מצ'באן. כאן תמצאו גם את השחקן שנבחר בדראפט עם השם הכי מגניב – צ'אקוודיברי מדיובאום.
