מאז "ההחלטה" של לברון לעזוב את קליבלנד ולהצטרף יחד עם בוש למיאמי בקיץ 2010, אנחנו עדים לשינוי מהותי שחל ב-NBA. "ההחלטה" התחילה עידן שבו מרכז הכח נמצא אצל השחקנים. התהליך הבשיל במשך השנים והגיע לשיאו בקיץ הנוכחי, בו כמעט כל כוכב סלל לעצמו את הדרך לקבוצה ולסיטואציה בה הוא רוצה להיות. אפשר להתווכח אם זה טוב לליגה או לא, אבל זה דיון ארוך שאני לא אכנס אליו בטור זה. מה שאני כן רוצה לכתוב עליו הוא אחת מ"תופעות הלוואי" של המצב החדש, משחקי החזרה "הביתה" של הכוכבים העוזבים. בשנים האחרונות, בעקבות העלייה הדרמטית במעברי קבוצה של כוכבי הליגה, משחקי החזרה תופסים תמיד את הכותרות ביום פרסום לוח המשחקים, האוהדים מסמנים את התאריך ביומנים, מחירי הכרטיסים מאמירים, ובדר"כ אחת הרשתות הגדולות תשדר את המשחק. מטבע הדברים, משחקים אלו טעונים בהרבה אמוציות, הן מצד האוהדים והן מצד השחקן, החוזר לראשונה לאולם בו כיכב עד לאחרונה. קשת הרגשות במשחק הזה נעה בין תחושות מרירות, בגידה ונקמה מחד, ומאידך, תחושות של הודאה וכבוד השמורים לגיבור החוזר הביתה מהמלחמה. כך או כך, זהו משחק לא פשוט עבור השחקן ולא ברור האם וכיצד תחושות אלו ישפיעו על משחקו באותו ערב. כדי לבחון את הנושא בדקתי את כל משחקי החזרה מאז 2010 לפי התנאים הבאים:

א. שחקן ששיחק לפחות שנתיים בקבוצה הישנה.

ב. שחקן שנבחר לאולסטאר או לאחת מחמישיות העונה בקבוצה הישנה.

ג. חריגת מייק קונלי שמשום מה מעולם לא נבחר לאולסטאר.

המשחק שנבדק הוא המשחק הראשון בלבד, באולמה של הקבוצה הישנה כמובן.

הרשימה כוללת 46 משחקים, כולל שלושה שהתקיימו בשבועיים האחרונים: מייק קונלי בממפיס, פורזינגיס בניו יורק וקמבה ווקר בשארלוט. שישה משחקים נוספים אמורים להתקיים במהלך העונה כשבראשם דיוויס יגיע לניו אורלינס ויתקבל בבוז ולעומתו ווסטברוק יחזור לאוקלהומה ויתקבל בתשואות רמות. בסה"כ, הגיים סקור (ציון המשחק שמחושב לפי נתוני הבוקס סקור) של משחקי החזרה הוא 14.9, שזה מעט פחות ממשחק ממוצע של אולסטאר, אבל בהתחשב בכך שמדובר במשחקי חוץ בלבד וחלק מהשחקנים היו הרבה מעבר לשיאם בעת המשחק זוהי בערך התוצאה המצופה. את הרשימה המלאה ניתן למצוא כאן.

וכעת, חמשת משחקי החזרה הטובים ביותר בעשור האחרון:

5  – ג'ימי באטלר חוזר לשיקגו (32 גיים סקור). ג'ימי, למרות התנהלות מוזרה בימיו האחרונים בשיקגו, התקבל יחסית בחמימות ע"י האוהדים ונראה שגם ההגנה של הבולס לא רצו להפריע לחגיגה. באטלר ניפק את אחד המשחקים הטובים שלו במינסוטה עם 38 נק', 7 ריב', 5 אס' ו-4 חטיפות, אבל גם החטאה עם הבאזר שהיתה יכולה לנצח את המשחק.

4 – לברון ג'יימס חוזר לקליבלנד 1.0 (33.7 גיים סקור). איכשהו לברון תמיד נמצא בכל רשימה אפשרית, הקריירה שלו פשוט בלתי נתפסת. בכל אופן, למשחק החזרה הראשון שלו בקליבלנד לברון הגיע כאויב המדינה והתקבל בקריאות בוז צורמות, אבל למשחק עצמו לברון הופיע בגדול וריסק את קליבלנד האומללה כבר בפתיחה, בדרך ל-38 נק' ו-8 אס' ב-15/25 מהשדה וכל זה בשלושה רבעים בלבד.

3 – דוויט הווארד חוזר לאורלנדו (36.4 גיים סקור). גם דוויט זכה לקבלת פנים צוננת במיוחד כשחזר לראשונה לאורלנדו, ולא רק מהקהל אלא גם ממאמנו לשעבר, סטן ון-גנדי, שהחליט להיות אגרסיבי במיוחד באסטרטגיית ההאק-א-דוויט, אולי בניסיון לנצל את הקהל המשולהב ולגרום ליותר החטאות מהרגיל. דוויט לא התרגש וקלע 16-20 מהעונשין בעבירות שנעשו עליו במכוון וסה"כ 25-39 מהקו, תוך שהוא משווה את שיא הליגה לזריקות העונשין במשחק אחד (של עצמו). דוויט סיים עם 39 נק', 16 ריב' ו-3 בלוקים ועם משחקו הטוב ביותר במדי הלייקרס (לפחות עד עכשיו).

2 – בלייק גריפין חוזר לסטייפלס (36.7 גיים סקור). בלייק גריפין הגיע ללוס אנג'לס כדי לנקום, אין ספק בזה. לאחר שהובטח לו שהוא יהיה "קליפר פור לייף" וחצי שנה אח"כ נשלח לכפור של מישיגן, הגיעה שעתו של גריפין לנקום. זה התחיל באימון בבוקר המשחק כשהוא מתעלם באלגנטיות מסטיב באלמר, והמשיך בהתפוצצות מרשימה על חבריו לשעבר עם 44 נק', 5 שלשות, 8 ריב' ו-5 אס' בדרך לנצחון מתוק על האקסית.

1 – דמרקוס קאזינס חוזר לסקרמנטו (38.3 גיים סקור). קאזינס התקבל יפה בסקרמנטו למרות שלא הצליח להביא אותם לפלייאוף ב-7 עונות, ובמשחק עצמו קאז ניצל את חסרונו של דיוויס ופשוט התעלל בקינגס המסכנים. 41 נק' ב14-25 מהשדה, 23 ריב' ו-6 אס' היו לו בדרך למשחק החזרה הכי טוב של העשור.

וכעת, לחמישיית משחקי החזרה הגרועים:

5 – כרמלו אנתוני חוזר לדנבר (2.7 גיים סקור). אם לא הופתעתם לראות את לברון ברשימת המשחקים הטובים, בטח פחות הופתעתם לראות את כרמלו בגרועים. כרמלו התקבל כמובן בשריקות בוז בדנבר, מה שלא תרם למוטיבציה שלו כי הוא סיים את המשחק עם 3-12 מהשדה ו-9 נק' עלובות.

4 – כרמלו אנתוני חוזר לניו יורק (0 גיים סקור). כן, שוב הוא. כנראה שכרמלו הוא לא השחקן הטוב ביותר במצבי לחץ ו/או התרגשות. במשחק החזרה שלו לניו יורק, הוא דווקא התקבל יפה למרות שהחוזה שלו קבר את הפרנצ'ייז לכמה שנים והקבוצה לא הרשימה בלשון המעטה בתקופתו שם. במשחק עצמו הוא הצליח לגרד 12 נק' ו-5 ריב' בדרך לעוד אחד ממשחקיו הפחות מרשימים כחבר בת'אנדר.

3 – זאק רנדולף חוזר לממפיס (1- גיים סקור). קצת לא פייר לדרג כאן את רנדולף בשנתו האחרונה בקריירה כשהוא כבר סוס חצי מת, אבל אלו הקריטריונים. זאק התקבל באהבה גדולה ע"י אוהדי הגריזליס אבל לא הצליח להתעלות במשחק עצמו בדרך ל-4 נק' ו-6 ריב' בלבד ב-18 דקות.

2 – פול פירס חוזר לבוסטון (1.2- גיים סקור). פירס וגארנט התקבלו כמובן בתשואות רמות בחזרתם לגארדן, אבל במשחק עצמו שניהם לא בדיוק תפקדו כאשר כל אחד מהם קולע 6 נק' בלבד ופירס עושה זאת ב-2-10 מהשדה. למזלם, אנדריי בלאצ' התעלה על ברנדון באס והוביל את הנטס לנצחון מול הסלטיקס החלשים.

1 – אייזאה תומאס חוזר לבוסטון. (1.4- גיים סקור). טוב, זה כבר סיפור עצוב. מאז שאייזאה עזב את בוסטון כל דבר אפשרי השתבש בקריירה שלו ולמרות שאת העונה הנוכחית הוא פתח לא רע, קשה להאמין שנראה אותו חוזר לרמתו מימיו בבוסטון. משחק החזרה עצמו קרה במדי דנבר כשהוא כבר לא שחקן רוטציה, ובדנבר החליטו לכבד אותו בכל זאת ב-6 דקות בהם הספיק לחלק 2 אסיסטים ולהחטיא את שתי הזריקות שלו מהשדה.

זה פלייאוף זה?

לפני כשבוע דיוויד פיזדייל התראיין לאחר התבוסה הביתית של הניקס מול קליבלנד ואמר שקבוצתו רחוקה רק שני נצחונות מהמקום השמיני, ובכך נתן את יריית הפתיחה למירוץ חסר התוחלת אחר המקום השמיני בפלייאוף המזרח. נכון לעכשיו, שארלוט החלשה מאיישת את המקום השמיני עם מאזן 6-8 (שלילי) ונט רייטינג של 7.7-. גם כל הקבוצות שנמצאות מתחתיה בדירוג לא מציגות כדורסל טוב ולכולן רייטינג שלילי שנע בין 2.1- יחסית מפתיע של הויזארדס ל9.4- של ההוקס. אפילו לקבוצה שממוקמת במקום השביעי, אורלנדו, יש נכון לעכשיו מאזן שלילי, כך שישנו סיכוי סביר בהחלט שנראה לראשונה מאז 2015 קבוצה במאזן שלילי משחקת בפלייאוף. לכבוד המאורע המרנין, החלטתי ששווה לנבור קצת בהיסטוריה ולבדוק מה עלה בגורלן של קבוצות הפלייאוף שהפסידו בעונה הסדירה יותר מאשר ניצחו. בשנים האחרונות, תקשורת ה-NBA ואוהדים רבים מרבים לצחוק על חולשתו של המזרח ובצדק יש לומר. 12 הקבוצות האחרונות שנכנסו לפלייאוף עם מאזן שלילי הגיעו מהמזרח והפעם האחרונה שזה קרה במערב היתה אי שם בשנת 97, אבל עם כל הכבוד לקונפרנס המזרחי, הפלייאוף של ה-NBA כבר ראה זמנים רעים יותר ולא מעט קבוצות בלתי ראויות בעליל הוזילו את המעמד. רובנו צעירים מכדי לזכור אבל ברוב שנות קיומה של הליגה, הפלייאוף הכיל כ-70% מהקבוצות! השנים היחידות בהן פחות ממחצית מקבוצות הליגה השתתפו בפלייאוף היו 71-74, וגם אז, זה היה קרוב לכך (8 מתוך 17). אגב, הפלייאוף המורחב ב-NBA עומד בניגוד גמור לבייסבול ולפוטבול שמקפידות על מס' קבוצות מצומצם. כך למשל, בשנות ה-80, שיחקו סה"כ 25 קבוצות עם מאזן שלילי בפלייאוף לעומת רק חמישה בעשור האחרון. השיא היה בטווח השנים 84-88, בהם לא פחות מ-20 קבוצות בעלות מאזן שלילי העפילו לפלייאוף. בשנים אלו, הפלייאוף הורחב ל-16 קבוצות למרות שבליגה שיחקו רק 23 קבוצות. אחת מאותן עולות בעלות מאזן שלילי היתה שיקגו של שנת 86 שאמנם עפה בסוויפ מול הסלטיקס, אבל לפחות הפורמט המורחב ניפק את משחק 63 הנקודות הגדול של מייקל, שזיכה אותו בכינוי המפורסם ביותר בתולדות הכדורסל, "אלוהים".

הקבוצה הגרועה אי פעם ששיחקה בפלייאוף היא בולטימור בולטס של שנת 53, שסיימה עם מאזן של 16-54. כן, מדובר ב-23% אחוזי הצלחה. בימים ההם, שמונה מתוך עשר קבוצות איישו את הפלייאוף, ואם זה לא מספיק היתה נהוגה שיטה בה יש שני בתים ו-4 עולות מכל בית, והבולטס שסיימו מקום רביעי בבית שלהם היו גרועים יותר מהקבוצה שסיימה חמישית בבית המקביל כך שבולטימור אפילו לא היתה הקבוצה השמינית בטיבה בליגה. הבולטס אגב, כולל ימיה בוושינגטון, היא הקבוצה "המעוטרת" ביותר עם עשר הופעות פלייאוף במאזן שלילי.

אחרי בולטימור 53, הקבוצה הגרועה ביותר ששיחקה בפלייאוף היא מיניאפוליס לייקרס של שנת 60, שסיימה במאזן 25-50, למרות שאלג'ין ביילור כבר שיחק בקבוצה את עונתו השנייה. עם זאת, הלייקרס של שנת 60 היא גם הקבוצה הגרועה אי פעם שעברה סיבוב, הם ניצחו את הפיסטונס שבעצמם היו גרועים (מאזן 30-45) ואפילו גררו את סנט לואיס הוקס למשחק שביעי בסיבוב השני. אם כבר בסנט לואיס הוקס עסקינן, אז ההוקס היו הקבוצה הקרובה ביותר לקחת אליפות עם מאזן שלילי. זה קרה בשנת 57 בה שיחקו בליגה שמונה קבוצות בלבד והתחרות היתה מאוזנת ביותר. שלושת הקבוצות הטובות ביותר בבית המערבי סיימו עם אותו מאזן בדיוק, 34-38, וההוקס ניצחו בשני משחקי טייברייק שהכתירו אותם בתור ראש הבית או "אלופת המערב". לאחר מכן, הם ניצחו את הלייקרס בסוויפ 3-0 ונעצרו רק בהארכה שנייה במשחק 7 של הגמר מול הסלטיקס וביל ראסל, יותר קרוב מזה, קשה להגיע.

הסיפור הביזארי מכולם הוא כנראה של שנת 81, אז שיחקו בליגה 23 קבוצות ו-12 מתוכם עלו לפלייאוף, 6 מכל קונפרנס. את שני המקומות האחרונים במערב איישו קנזס סיטי קינגס ויוסטון רוקטס שסיימו עם מאזן זהה של 40-42. בסיבוב הראשון יוסטון של מוזס מאלון הדהימה 2-1 בסדרת הטוב משלושה את הלייקרס של קארים, מג'יק וקופר והקינגס הפתיעו את הבלייזרס וניצחו את הסדרה גם בתוצאה 2-1. בסיבוב השני יוסטון פגשו את הספרס והצליחו להדהים גם אותם ולנצח בשבעה משחקים בזכות סדרה גדולה של מוזס מאלון שהתגבר על סדרה מצוינת של ג'ורג' גרווין מהצד השני. הקינגס פגשו את הסאנס החזקים וגם הם ניצחו בחוץ את משחק 7 והעפילו לגמר הקונפרנס הראשון והיחיד בהיסטוריה על טהרת המאזנים השליליים. בסדרת גמר המערב עצמה, שוב היה זה מאלון שהתעלה עם ממוצעים של 27.4 נק' ו-14.6 ריב' בדרך ל-4-1 קליל יחסית על הקינגס ולמפגש בגמר עם לארי בירד והסלטיקס. יוסטון עוד הצליחה לגנוב את הביתיות במשחק 2 אבל לבסוף בוסטון היתה גדולה עליהם וניצחה ב-6 משחקים, לארי בירד חגג אליפות ראשונה והסלטיקס, שוב הם, מנעו מאיתנו אליפות של קבוצת מאזן שלילי, דבר שכבר כנראה לא יקרה בעידן 30 הקבוצות.

בסה"כ 92 קבוצות בהיסטוריה עלו לפלייאוף עם מאזן שלילי, את הרשימה המלאה ניתן למצוא כאן.

בקטנה:

ג'יימס הארדן: רשימה חלקית של השיאים שהארדן ישבור העונה אם הוא ימשיך בקצב הזה: זריקות עונשין פר 36 דקות, זריקות עונשין פר 100 פוזשנים, קליעות עונשין פר 36 דקות, קליעות עונשין פר 100 פוזשנים, נסיונות לשלוש פר 36 דקות, נסיונות לשלוש פר 100 פוזשנים, נקודות פר 36 דקות, נקודות פר 100 פוזשנים. בנוסף, הוא יהיה שני ב-%USG ושלישי בנקודות למשחק. יתכן ואנחנו חוזים בעונה ההתקפית הכי טובה אי פעם.

סן אנטוניו ספרס: הפעם האחרונה שהספרס היו עם ארבעה הפסדים יותר מנצחונות היתה ב-15.11.96. יש אנשים שקוראים את הטור הזה ועדיין לא נולדו אז. שושלות באות והולכות, גם של הספרס. כאוהד הספרס, אני שמח שלפחות זכינו ששלנו תהיה הארוכה מכולן.

אנדרו וויגינס: מעקב Take That For Data אחרי וויגינס ממשיך. לפני שבועיים כתבתי כאן על בחירת הזריקות השונה העונה של וויגינס, מאז הוא הספיק לשחק כמה משחקים ברמת אולסטאר וכל עולם ה-NBA מדבר עליו. בפעם הקודמת אנדרו עמד על 20% מהזריקות מעל 10 פיט (לעומת 30% אשתקד) ועכשיו הוא נשאר בדיוק על אותו מספר, מה שמראה שהשינוי יציב. בנוסף הוא העלה את כמות הזריקות באזור הטבעת על חשבון זריקות מטווח 3-10 פיט ואת אחוזי השלשות לאזור ממוצע ליגה כפי שקיווינו. אנחנו כמובן נמשיך לעקוב.

כל הנתונים אם לא צוין אחרת מ-basketball-reference.com.

מוזמנים להשאיר הערות/הארות בטוויטר Hovav7@