יהיה מה שיהיה בעונה הרגילה, אין ספק שסם פרסטי הוא המועמד המוביל ל-GM השנה. קיץ עמוס מגה טריידים, ופרסטי אחראי ל-2 מהם. בשביל להביא את פול ג'ורג' וכרמלו הוא ויתר על ויקטור אולדיפו, דומאנטס סאבוניס, אנאס קאנטר דאג מקדרמוט ובחירת סיבוב שני שהיא בכלל לא שלו. אפילו לא בחירת סיבוב ראשון אחת בשביל להביא שניים מהסופר סטארים הבכירים בליגה, ולחבר אותם עם ראסל ווסטברוק. תוך כדי הוא הצליח לשמור על הסגל ההגנתי של הת'אנדר שכולל את סטיבן אדאמס, אנדרה רוברסון ולנקות חוזים רעים שהוחתמו בעבר (קאנטר, אולדיפו). שנה בלבד לאחר הנטישה של קווין דוראנט הת'אנדר חוזרים להיות רלוונטים בלי לעבור בלוטרי. מעבר להצלחה המיידית, פרסטי גם בנה מסגרת מצויינת להשאיר את ווסטברוק וג'ורג' בת'אנדר בקיץ הבא. אם הפרוייקט הזה יצליח, יהיה להם קשה יותר לעזוב.

מכיוון שכבר העלינו את הפריוויו על אוקלהומה סיטי, ראינו לנכון להביא סקירה נוספת של המצב אחרי הטרייד. על הצד של הניקס נדבר בקצרה, ונרחיב בכתבה שתהיה על הניקס במסגרת קבוצה ביום.

כרמלו יכנס ישר לחמישיה של הת'אנדר ביחד עם ווסטברוק, רוברסון, ג'ורג' ואדאמס. מספסל יש לבילי דונובן את פטריק פטרסון, אלכס אברינס, ניק קוליסון, ריימונד פלטון, ג'רמי גראנט ועוד כמה צעירים שיעלו לפרקט ויתנו את כל מה שיש להם. השאלה המרכזית היא כמובן איך יעבוד הטריו החדש ביחד. ווסטברוק, כרמלו וג'ורג' היו כוכבים כמעט בלעדיים בקבוצות שלהם, והתרגלו שכל שיטת המשחק בנויה עליהם ועל בידודים. עכשיו הם יצטרכו לחלוק בכדור אחד כשווסטברוק יהיה זה שאחראי על ניווט הקבוצה ועונה עם יוסג' שעובר את ה-37% לא באה בחשבון. עם שני כוכבים כמו ג'ורג' וכרמלו הוא יצטרך לותר על הכדור הרבה יותר, ולא רק בשביל לצבור אסיסטים. ממוצע הנקודות ירד, וסביר שנראה את היעילות שלו עולה (פחות איבודים, אחוזי קליעה משופרים). מצד שני ההרכב הזה אמור לפתוח לו את הצבע לעבוד והפיתוי להכנס לסל פעם אחר פעם יהיה גדול מאי פעם.

 

אף אחד לא מצפה לראות כאן קבוצת כדורסל כמו הווריורס. ווסטברוק, כרמלו וג'ורג' הם לא קרי, דוראנט, גרין ותומפסון. הם יודעים לעשות בעיקר דבר אחד, לשים את הכדור בסל. יש כאן פוטנציאל הגנתי אדיר (בהנחה שכרמלו וראסל יהיו מוכנים לשמור) ופוטנציאל התקפי לא פחות גדול. העונה הרגילה אמורה לתת להם את הזמן להתחבר. הנצחונות יגיעו מעצם הכשרון, ויהיו להם מעט מאוד משחקים שבהם הם יצטרכו להתעלות יותר מדקות בודדות (גולדן סטייט, אולי יוסטון, אולי סן אנטוניו). ברוב המשחקים היתרון של הת'אנדר מבחינת כשרון ודקות קצרות של בליץ' אמור להספיק. בפלייאוף זה כבר סיפור אחר לגמרי, ודונובן אמור לנווט את הקבוצה לשיאה בפלייאוף. אחת הבעיות הגדולות של הת'אנדר בעונה האחרונה הייתה שבלי ווסטברוק על הפרקט היא לא הייתה תחרותית. זה איפשר לראסל מעט מדי דקות מנוחה. עם כרמלו וג'ורג' הרוטציה אמורה להיות אחרת לגמרי. ריימונד פלטון אמור לתת לווסטברוק לפחות 15 דקות מנוחה, ואחד משני הכוכבים האחרים אמור להיות על המגרש בשביל להחזיק את ההתקפה.

בהגנה לדונובן יש שני שומרי כנפיים אדירים וסנטר הגנתי מצויין שמסוגל לחפות מאחורה. לראסל יהיה יותר חופש במגרש ללחוץ את היריבים שלו בלי לחשוב על מה שקורה מאחוריו. כרמלו יהיה אחראי בעיקר לשים גוף, ולקחת את הריבאונד. בהגנה אין יום רע, ואין שום סיבה שזה לא יעבוד. הת'אנדר אמורים בעונה הקרובה להיות בצמרת הקבוצות ההגנתיות. בהתקפה זה סיפור אחר. יותר פיק אנד רולים, יותר חופש תנועה בצבע, יותר מסירות. הרבה פחות התקפות שמסתיימות כשרק שחקן אחד נוגע בכדור, או שעון זריקות שמגיע לסופו ו-ווסטברוק שנאלץ לזרוק זריקת התאבדות כדי להציל את הקבוצה. מודל החיקוי של הת'אנדר צריך להיות דומה לזה של נבחרת ארה"ב, שהצליחה תמיד להוציא מאנת'וני את המיטב. ולמרות התחזיות הקודרות, הספייסינג בקבוצה אמור להיות מצוין. האחוזים של ווסטברוק וכרמלו אמנם לא מרשימים, אך הם גם לא מייצגים את כישורי הקליעה שלהם. בשל בחירת זריקות בעייתית – אנת'וני קלע ב-43 אחוז בשלשות קאץ' אנד שוט בשנה האחרונה, בעוד ווסטברוק קלע ב-38 אחוז (מעל הממוצע) בזריקות דומה (אך זרק רק 1.7 כאלו למשחק – לעומת 5! שלשות לאחר כדרור).

ווסטברוק יוכל לותר על הכדור בצורה הרבה יותר קלה אם ידע שיש מישהו בצד השני שיודע מה לעשות איתו. הוא חייב לעשות את זה הרבה בתחילת המשחק כדי להכניס את ג'ורג' וכרמלו למשחק, ולתת להם מקסימום נגיעות. נראה שאחרי ה-MVP ווסטברוק מוכן להוריד הילוך בשביל לנצח. גם כרמלו מגיע במיינד סט אחר, הוא כבר טיפה מעבר לשיא, והרצון לנצח גובר על האגו. לגבי ג'ורג' זה סימן שאלה, אך העובדה שווסטברוק והוא היו הקולות המרכזיים שלחצו על אנת'וני לוותר על סעיף הנו-טרייד, מעידה על כך שהוא בהחלט מעוניין לגרום לניסוי הזה לעבוד.

יחד עם זאת ג'ורג' כבר הצהיר שהוא רוצה להתמודד על ה-MVP העונה. הוא חייב להבין שזו הסחת דעת מהמטרה האמיתית של הת'אנדר. בקבוצה כזו הנצחון חשוב יותר משחקן יחיד, ומישהו חייב להוריד את ג'ורג' מהרעיון של ה-MVP. יש המון אופציות להכנס לקרבות אגו בתוך הקבוצה. כרגע שלושת השחקנים מרוצים, השאלה היא האם הם יהיו מרוצים גם אחרי המשחק הראשון, וכשהבעיות הראשונות יצוצו. כרמלו אמור להיות המנהיג האחראי בציוות הזה, אבל הוא מעולם לא היה האיש הזה. ווסטברוק וג'ורג' צעירים מדי. מישהו בחדר ההלבשה יצטרך להתעלות (ניק קוליסון?) ולהנהיג את הקבוצה הזו לנצחונות, להרגיע את קרבות האגו ולשים את המטרה האמיתית נגד העיניים (לנצח את הווריורס!). האם דונובן מסוגל לעשות את זה? במכללות לא היו לו בעיות כאלו.

האם הת'אנדר מסוגלים להתמודד עם הווריורס? מבחינת כשרון כן. מבחינת כימיה, לא בטוח, וכבר כתבנו כאן בעבר מספר פעמים שכדורסל הוא הרבה יותר מסך הכשרון שיש בקבוצה. צריך לראות איך שלושה שחקנים שלא היו רגילים לתנאים כאלה יעבדו ביחד. אם כולם ימשכו את העגלה, יש סיכוי שהעגלה תשבר. אם כולם יוותרו לאחרים, היא תתקע בבוץ (בדומה למה שקרה בין קרי לדוראנט). כל אחד צריך ללמוד איפה לותר ואיפה לתת לאחר להוביל. זה לא פשוט. לווסטברוק וג'ורג' עוד היה זמן בקיץ להתרגל אחד לשני. את כרמלו הם יראו רק במחנה האימונים. קשה לראות את הסיטוציה בין השלושה ולא לחשוב על הטריו של מיאמי. שם הקבוצה אמנם התאוששה מפתיחת עונה סיוטית כדי להגיע לגמר, אך הפסידה אותו, הרבה בגלל בעיות בהיררכיה. רק לאחר יותר משנה הקבוצה הצליחה לתפקד כמו קבוצה, ורק לאחר שנתיים היא נראתה כמו קבוצה שלפחות שווה לסך חלקיה. לת'אנדר אין את הפריווילגיה הזו.

התחזית האופטימית היא שזה יהיה מספיק טוב בשביל לתת לשלושה את המוטיבציה להמשיך לשחק ביחד, ואז הת'אנדר באמת יוצאים לדרך חדשה. התחזית הפסימית היא שזה יהיה כל כך רע שכולם ירצו לברוח. האמת תהיה כנראה איפשהו באמצע. אליפות יהיה קשה מדי בעונה הקרובה. אם יתנו לתבשיל עוד קצת זמן להתבשל, אולי יהיה על מה לדבר בהמשך.

ישנו עוד מימד שיקשה על השארת השחקנים בעונה הבאה. קליי בנט, בעלי הת'אנדר, מנסה להסיר את תדמית הקמצן מגבו שנדבקה לו מאז הטרייד על ג'יימס הארדן. עוד לפני הטרייד, הקבוצה עברה את תקרת המס, ואחריו נוספו לה עוד 15.8 מיל' – סה"כ תשלום מס של 27.8 מיל' לעונה הנוכחית. אך זהו כאין וכאפס לעומת מה שהקבוצה עלולה לספוג בשנה הבאה – השארה של ווסטברוק וג'ורג' על חוזים מקסימליים, לצד מימוש אופציית השחקן של אנתוני לעונה הבאה, יכולה לגרום לקבוצה להגיע לתשלום משכורות של 157 מיל' דולר, לצד תשלום מס של 143 מיל' דולר (!). סה"כ הוצאה של 300 מיל'. בנט אולי רוצה הצלחה, אבל לא בטוח שבכל מחיר.

בצד של הניקס אין יותר מדי מה לומר. המצב עם כרמלו הגיע לשאלה איך הם מפסידים הכי פחות. הם לקחו את החוזה של קאנטר שהוא לשנה + אופציית שחקן שזה הרבה יותר טוב מהחוזים של ראיין אנדרסון ואוון טרנר. קאנטר לא יתקע את העגלה. אם יהיה טוב, ינסו להשאיר אותו, אם לא, ימשיכו הלאה. זה לא שההגנה של הניקס הייתה טובה עד עכשיו, אז קאנטר לא ישנה הרבה. כדאי לזכור שקאנטר אמנם מרגיש כאילו הוא נמצא איתנו נצח, אך נמצא בטווח הגילאים אותו הניקס חיפשו בטרייד (בן 25). הניקס יכולים לחשוב עליו כחלק מהגרעין העתידי של הקבוצה, אך כנראה יעדיפו לפתח את ווילי הרננגומז, שיושב על אותה הבלטה של הטורקי. בנוסף, הניקס השיגו גם את דאג מקדרמוט, שעל פניו עד כה אכזב כשחקן כדורסל שלם – אך eFG של 70 אחוז (!) בזריקות קאץ' אנד שוט בשנה האחרונה, מלמדות שזה הימור שכדאי לניקס לקחת. מקבאקטס מתחיל עונת חוזה, הניקס יקוו שההימור ישתלם. לניקס יהיו המון אופציות בהתקפה עם פורזינגס, הארדאווי ג'וניור, קאנטר ולי. אבל הנצחון כעת לא ממש משנה. הניקס מסתכלים בכל מקרה על העתיד, ובלי כרמלו הוא נראה טוב יותר.

האיש הטרגי בכל הסיפור הזה הוא קאנטר. קאנטר היה זה שהגן על אוקלהומה סיטי בצורה פומבית מול קווין דוראנט, ועכשיו לומד שזה בסך הכל עסק.

עבורו הת'אנדר היו יותר. צריך להזכיר שבשנים האחרונות משפחתו ומדינתו של קאנטר התכחשו לו, ואפילו יש נגדו צו מעצר בטורקיה. הת'אנדר היו המשפחה שלו

 

 

https://twitter.com/jacobglen/status/911724073633361920

הנה וידאו הפרידה שלו

https://twitter.com/Enes_Kanter/status/911670854932680710

קאנטר לא שוכח מה הכי חשוב כרגע:

https://twitter.com/espn/status/911714536327204867

והנה סי ג'י מקלום מסובב את הסכין