אורן לוי

אחת הביקורות הכי מסקרנות על הפרק האחרון שלנו בפודקאסט "באשמורת הבוקר" הגיעה ממקלדתו של ברק מונק, בעמוד הפייסבוק שלי. ברק החמיא לנו על הפרק, אך יצא כנגד מסכת התשבוחות שהרעפנו על הבן האובד, לוקה דונצ'יץ'. הויכוח הוירטואלי הלך ותפח, עד שהרגשתי שהוא יכול להיות דיון מעניין בנוגע לסלובני. אורי נכטיילר ואני, כזכור, שותפים הדוקים בחיבתנו לדונצ'יץ' וקשה להתנגח כששני הראשים פונים לאותו כיוון. אבל כמה אפשר ללקק ללוקה? השיחה עם ברק, שיקרא מעתה סוקרטס (מה שהופך אותי לאפלטון), מובאת כאן לאחר הגהה קלה, והיא אמורה להשלים את החסך לכל הסקפטיים שבינינו. תהנו. סוקרטס: אחלה פרק (חוץ מהסוף…). הדיבור על...

תמיד כשעולה השאלה אם צריך להעביר מישהו בטרייד עולה בי מעין חימה עקרונית שכזו, מה זה "להעביר בטרייד"? עבור מה? איך אפשר לדלג על החצי הזה של המשוואה ולשאול מה הפתרון? כמה פופוליסטי, כמה זול אפשר להיות? ואז אני נרגע, בדרך כלל, אבל זה חשוב לזכור, זה בעיקר תרגיל פילוסופי-היפותטי, וככזה כדאי לבסס את כל הרגליים של השולחן הפילוסופי-היפותטי שלנו לפני שמנסים להעמיד אותו. אז הריב בין דריימונד גרין וקווין דוראנט הלך כבר מספיק רחוק בשביל שתשמעו עליו, עם פרטים עסיסיים מתוך חדר ההלבשה, ומתוך נבכי נפשם של הדמויות המעורבות. זה קצת הרגיש כמו קסם שעושים עם קופסאות שקופות,...

אני עושה טעות איומה. בוודאות. תרשו לי לתת לכם הצצונת מאחורי הקלעים. יש לי מאמר מוכן. כבר כתבתי אותו (אל תדאגו תקבלו גם אותו). אבל אחר כך האינטרנט הזכיר לי שג'ייסון וויליאמס בדיוק חגג יומולדת. אתמול השחקן האהוב עלי נהיה בן 43. ראיתי קליפ לזכר הימים המוטרפים של חילופי המילניומים (בין הזמנים של ה-NBA, אגב). ואני יודע שכבר כתבו עליו אלף כתבות נוסטלגיות תלושות לגמרי מהכאן-ועכשיו. ואת מי זה מעניין בכלל. ואין לי רגע פנוי בימים האלה. אבל זה חזק ממני. וגם מכם. אז אתם נשארים. את המסירה עם המרפק ראיתי לראשונה בחדשות ערוץ 2. תנו לזה לחלחל רגע....