המדור השבועי בשיתוף פוסט אפ והפעם: ניב שכטר, מידן בורוכוב, אריק גנות, חובב מימון והיישר מהבידוד: אור עמית מהעמוד Insignifistats
מה התקרה של ג'ייסון טייטום? השנה ובכלל?
אור עמית: אישית? קבוצתית? אני רוצה שירשם לרקורד שאני הימרתי על בוסטון בתור הסוס השחור במזרח בתחילת העונה. אני עדיין רואה אותם בתור האופציה הסבירה ביותר לתת פייט לבאקס בגמר האיזורי, ואני לא אופתע גם אם הם יעברו. ברמה האישית, העונה, אני חושב שטייטום יכול להכנס לחמישיה השניה של הליגה, הויתור שלו על זריקות המיד-ריינג' הארוכות לטובת הגדלת כמות הזריקות מחוץ לקשת מוכיחה את עצמה, והעובדה שהוא מתקיים בשלום לצד עוד שני סקוררים של 20 למשחק אמורה לתת לבוסטון שקט. בהמשך? אני לגמרי רואה אותו כפוטנציאל MVP תוך שנתיים-שלוש.
חובב מימון: ג'ייסון טייטום כבר עכשיו הוא אחד השחקנים הטובים ב-NBA. ההתפוצצות שלו בחודש האחרון הביאה אותו למספרים של 28.5% USG ו- 56.5% TS%, דבר שרק חמישה שחקנים עשו בגיל 21 ומטה, ארבעה מהם זכו בתואר ה-MVP (שאק, לברון, דוראנט ומייקל. אגב, לוקה וטריי יאנג גם בדרך לעשות את זה השנה). בנוסף, דירוגי ההגנה שלו מרשימים ביותר (מדורג גבוה מאד ב-DRPM של ESPN וב-D-PIPM). לכן, נראה שהדרך של טייטום להפוך לשחקן טופ 10 בליגה סלולה. אם יצליח לשמור על היעילות מהחודש האחרון וישפר את רמת הפליימיקינג שלו, השמיים הם הגבול.
אריק גנות: טייטום עבר עונת רוקי מאוד מבטיחה, עונת סופומור מאכזבת מעט, ועכשיו הוא מה שציפו ממנו להיות – השחקן המוביל בקונטנדרית, גם אם מעט משנית. היעילות שלו עדיין לא מדהימה, אבל השתפרה מאוד השנה כאשר הוא לוקח הרבה יותר שלשות על חשבון מיד ריינג' במהלכי פיקנרול או בידוד, והפך להיות פינישר מהטופ של הליגה בחדירות לסל.
התקרה שלו השנה היא בדיוק זו, הוא יהיה השחקן המוביל בבוסטון, סף אולסטאר, אבל לא יותר מזה. אף אחד לא יתפלא אם הוא יוליך את בוסטון לגמר המזרח, כשהוא השחקן הכי טוב בסדרות מול קבוצות כמו אינדיאנה או טורונטו.
בהמשך – טופ 10 בליגה.
ניב שכטר: טייטום, בשנתו השלישית הוכיח שהוא אולסטאר אמיתי ולא חולף בליגה. אפילו השחקן הטוב בקבוצה שלו. אך הוא עדיין לא מספיק יציב ובחירת הזריקות שלו בעייתית. אני חושב שעד שהוא לא יראה יותר אגרסיביות בחדירות ובמשחק הפיקנרול, ויעלה משמעותית את כמות הזריקות שלו מהקו (פחות מ-5 כרגע), יהיה קשה להתייחס אליו כסופרסטאר בונה פידה בליגה.
מידן בורוכוב: איך מגדירים תקרה של שחקן? הול אוף פיימר? אם וי פי? אלוף בקבוצה שהיא שושלת? כל התשובות נכונות? במקרה של טייטום הוא שחקן שמתבשל בקצב הנכון, כבר לפני שנתיים ללא קיירי והייורד הוא טעם הפסד בגיים 7 בגמר קונפרנס. העונה הוא כבר היה אולסטאר וכל הישג קבוצתי פחות מגמר ליגה לא ישים אותו בתקרה שלו. אני נוטה לחשוב שטייטום כן שחקן שהתקרה שלו היא אם וי פי. העונה אם יבחר לאחת מ 3 חמישות הליגה זה יהיה מכובד מאוד עבורו, בנוסף להופעת אולסטאר שרשם השנה.
הארדן – יאניס. כמה זה "ביף" ובעד מי אתם?
חובב מימון: אני לא יודע עד כמה זה "ביף" אבל זה בטוח חסר משמעות כרגע שמירוץ ה-MVP גמור ואין כמעט סיכוי שהשניים יפגשו בפלייאוף. מה שאני כן מחכה שיקרה זה מריבה אמיתית בין יאניס לאמביד, שני שחקנים שלא שומרים דברים בבטן ויש סיכוי טוב שנראה אותם מתקוטטים על המגרש בסדרה ארוכה.
אריק גנות: לא ביף בכלל בעיני. הארדן זרק הערה לא לעניין, שאולי הייתה נכונה לפני עשרים שנה – כיום להיות 7 פוטר לא מבטיח שום דבר ב-NBA, ולפעמים אפילו מפריע. יאניס התייחס אליה בבגרות ראויה לציון כשהחליט לא להיכנס לקרבות הצהרות.
בגלל היחס הזה אני בעד יאניס, לא בביף דמיוני מול הארדן אלא בכלל. הוא שחקן כדורסל מצוין, ומתרכז בלהיות שחקן כדורסל מצוין. זו הדרך הנכונה.
ניב שכטר: גילוי נאות: הכותב אוהד רוקטס וחושב שלהארדן יש קייס בטיעון (שלעולם לא נטען בתקשורת) של השחקן הטוב בעולם ב-5 השנים האחרונות. יותר מזה, הוא היה צריך לאחוז לפחות בעוד גביע MVP אחד או שניים. הביף של הארדן הוא עם הנראטיב התקשורתי ששם אותו בדמות הנבל ומראה חוסר כבוד מתמשך, והזזת הפרמטרים בכל פעם שבאים לבחור MVP. מה שיאניס עשה בצורה שדיבר עליו בתקשורת לפני ואחרי האולסטאר הוא חציית קו אדום של כבוד הדדי שלא ראיתי הרבה זמן בין סטארים בליגה, וחייב מענה. אני אגב אוהב את זה, וחושב שיאניס השנה צריך לזכות ב-MVP בקול אחד.
מידן בורוכוב: נראה שזה אמיתי לגמרי, סוגיית ה-MVP מאוד רגישה אצל הארדן. בעיקר בגלל שהוא מרגיש שיאניס וקארי (בפעם ה-1) שדדו אותו. אין הרבה סיבות לאהוב את הארדן אבל אני לגמרי בפינה שלו מול יאניס, לא בגלל שאני לא אוהב את הפיגורה מאתונה אלא בעיקר בגלל שזה מוסיף המון פלפל לליגה. אין מספיק דם רע בין שחקנים בתרבות של לייק לי לייק לך. הארדן הרגיש דיס-ריספקט ולא אהב את הבדיחה על חשבונו באולסטאר, שלא לדבר על המרפק לפרצוף ומשם הדרך לסיפור אהבה קצרה. למה אני הולך על הארדן? נראה לי שהוא סוג של טיילר דירדן לא רואה בעיניים עד שהיריב על הרצפה.
אור עמית: באיזה שטויות מתעסקים בגלל שממת פוסט-אולסטאר. זה לא ביף, כי בשביל ביף איכותי צריך יריבות קבוצתית שתלבה את האש. בשלב הנוכחי אין כזו יריבות. בסנאריו הבלתי סביר שנראה גמר בין שתי הקבוצות, יהיה על מה לדבר. בינתיים כל מה שהיה זה עקיצות קלות משני הצדדים, יאניס – כמו שהוא תמיד עושה – לקח את זה כדי לתדלק את עצמו. הארדן – כמו האדם שהוא – נראה עדיין בתוך העולם האישי שלו. אגב, בין הקבוצות יש משחק מתוכנן עוד שלושה שבועות, ויותר מהארדן מול יאניס יהיה מעניין לראות את הסמול בול של הרוקטס מול קבוצת הנפילים של הבאקס.
מאמן העונה שלכם הוא?
אריק גנות: כשמסתכלים על קבוצות הצמרת העונה, ההפתעות הבולטות הן מיאמי וטורונטו במזרח, והת'אנדר וממפיס במערב. ובכל ארבעת המקרים צריך לתת קרדיט למאמנים.
אבל – שלוש מהקבוצות הן קבוצות חדשות שנבנו העונה, כך שקשה לבודד את החלק של המאמן בסיפור. מיאמי נבנתה על אולסטאר ברור ועל הצלחות אדירות בדראפט, אוקלהומה על פול, גלינרי ושג"א המעולים, וממפיס על ההצלחה של מוראנט.
טורונטו, לעומתן, היא קבוצה שאנחנו יודעים מה היא מסוגלת לתת. לאורי נראה בדרך למטה, סיאקאם נראה כמי שיתיישר אחרי הפריצה בעונה שעברה. אבל נרס הצליח להוציא מהקבוצה הזו המון, והיא אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה וסביר שתסיים שניה במזרח. לכן – נרס.
ניב שכטר: עונה נהדרת למאמנים. בודנהולזר בנה מפלצת מושלמת לכוכב שלו, פרנק ווגל יצר תלכיד שמצריך התפעלות עם קבוצה שבנויה מאוד מוזר. טיילר ג'נקינס לקח חבורה של ילדים ועשה מהם קבוצה מחוברת שלא רואים כל כך מהר. מה שספולסטרה עשה במיאמי עם קבוצה של מיספיטס זה בגדר נס. וסטיבנס החזיר את הקסם לבוסטון. אבל מעל כולם עומד ניק נרס שלאחר שאיבד את הכוכב הגדול ולא היינו בטוחים אם הקבוצה עומדת בפני פירוק, מביא שחקנים ממרתפי הדי ליג והופך את טורונטו למכונה שלעולם לא מפסידה לעצמה. מזכיר את סן אנטוניו של פופוביץ'. וזה אומר הכל.
מידן בורוכוב: פרנק ווגל – לאחר שקוואי הבריז ללייקרס נראה שהם החתימו מכל הבא ליד בלי חוט מקשר. לאמן את לברון זה לא קל (בלאט, וולטון ולו לא יחלקו על זה) ההישג הגדול של ווגל הוא ביכולת לקחת אוסף של 12-13 שחקנים שלא שיחקו יחד ולהרים יופי של קבוצה. הלחץ באל איי גדול ולא מן הנמנע שאם היה פותח את העונה בצליעה הוא מסיים כמו מייק בראון שעף אחרי 7 משחקים ב-2012. ווגל מפתיע לטובה ואם הלייקרס תסיים 1 בקונפרנס הוא צריך להיות מאמן העונה בעיקר לאור ההצלחה עם הקלפים שיש לו והתמודדות עם האגו של לברון
אור עמית: טים דאנקן. בהיסטוריה המפוארת של הספרס הוא מחזיק במאזן הטוב ביותר. טוב, ברצינות? ניק נרס הוא האופציה הקלה, ואני אופתע אם לא יקבל את התואר בסוף העונה. עם כל הכבוד למאזן של ווגל והלייקרס, וכשכבר ברור שהבאקס לא ישברו את השיא של הווריורס, עונה של 50 נצחונות אחרי שכולם כבר הספידו את הקבוצה שווה את התואר. אני חושב שגם ספולסטרה וסטיבנס צריכים להיות בשיחה הזו, האופן הטבעי בו התבצעו חילופי המשמרות בקבוצות עם שחקני מקס חדשים, בלי לשנות באמת את ה-DNA הקבוצתי ראויה להערכה. אבל נרס מבחינתי חייב להיות הפרונט ראנר לתואר.
חובב מימון: הרבה פעמים הנטייה של הבוחרים היא לתת את התואר למאמן של הקבוצה המפתיעה של השנה או זו שהתעלה בגדול על הציפיות. לדעתי, זו דרך פשטנית מדי וצריך להסתכל גם על אלמנטים אחרים ביכולת של מאמן. לטעמי, בודנהולזר כבר שנה שנייה ברציפות ממקסם את היכולת של השחקנים שלו, ולמרות שהשמות של מילווקי לא מאד נוצצים הם בדרך להיות אחת מהקבוצות הטובות אי פעם בעונה הרגילה, ולכן, אני חושב שהוא הכי ראוי לתואר.
סי ג'יי מקולום הפסיק לחתום לאוהדים, והליגה הוציאה הנחיות להימנע מ"היי פייב" ולעבור ל"פיסט באמפ" ולא לקבל מאוהדים עטים, דפים וחפצים. בהלת הקורונה הגיעה לליגה. כמה יהיה לזה השפעה על הקשר עם האוהדים?
The Corona Virus has officially hit Oregon. More specifically Lake Oswego…Make sure y’all washing y’all hands with soap for 20 or more seconds & covering ya mouths when you cough. I am officially taking a break from signing autographs until further notice.
Sincerely,
CJ
— CJ McCollum (@CJMcCollum) February 29, 2020
ניב שכטר: לא תהיה שום השפעה ובכלל אולי אפשר להפסיק עם המנהג המוזר הזה של חתימות? בכל מקרה זה סתם עוד סיפור חמוד של פאניקה בהשראת הקורונה. ראינו לא מעט כאלה לאחרונה ומניח שנראה עוד כמה.
מידן בורוכוב: לא צריכה להיות לזה השפעה לקשר עם האוהדים. מה שכן אם לא תהיה נוכחות של הליגה בסין בקיץ זה יפגע בליגה לרעה הרבה יותר מהיי פייב. שמעתי את טארמפ מדבר על הוירוס בזחיחות ומבטל את הפניקה המיותרת. לדעתי האמריקאים נוהגים כרגע בחזקת – שואו מאסט גו און לפי מיטב המסורת ותרבות הספורט. אני מאוד מקווה שהנגיף לא יתפשט שם אחרת התוצאות יהיו הרסניות. הליגה נוהגת בשמרנות עם מקדמי זהירות נמוכים, כל עוד לא יבוטלו משחקים או יערכו משחקים ללא קהל אין סכנה מוחשית על הוויב של הליגה
אור עמית: טוב, בין מתי שהשאלה הזו נכתבה למתי שעונים עליה בפועל עברו כמה ימים, בהם הפאניקה הספיקה להתרבות אקספוננציאלית, ויכול להיות שעד שתקראו אותה עוד דברים ישתנו. כשעונת היורוליג נמצאת בסכנה ועובדי אמזון וטוויטר הונחו לעבוד מהבית, חתימות וכיפים זה ממש בקטנה. אני חושב שצריך לראות לאן הוירוס והפאניקה ממנו ממשיכים, בסנאריו מסוים אנחנו עלולים לעמוד בפני פלייאוף מצומצם ואפילו בביטול של הפלייאוף כולו ויהיו לכך משמעויות מרחיקות לכת מבחינת תקרת השכר בעונה הבאה ואיך העונה הנוכחית תישאר בזיכרון הקולקטיבי. ביטולי התקהלויות ארוכי טווח הם כרגע הדאגה המרכזית של סילבר. הוא חותם עכשיו על תרחיש שבו זה מסתכם בביטול חתימות.
חובב מימון: אני חושב שהאוהדים יקבלו את זה בהבנה, הרי הם בעצמם גם בלחץ. מה שיותר מדאיג מהקשר עם האוהדים הוא האם הוירוס יכול להביא למשחקים נטולי קהל או חס וחלילה לביטול משחקים. אני לא רוצה לתאר לעצמי מצב שהפלייאוף בסכנה. בואו נקווה שזה לא יגיע לשם.
אריק גנות: אם הקורונה תשפיע על הליגה כנראה שהיי פייבס יהיו הבעיה האחרונה שלה. החשש הוא ממשחקים ללא קהל או אפילו מביטול משחקים. במקרה של התפרצות מגפה, עם תמותה של 3.5% למי שנדבק – לא נעים אפילו לכתוב על זה.
במקרה האופטימי ההתפרצות תירגע ואפשר יהיה לחזור לשגרה תוך כמה שבועות. במקרה כזה לא צפויה השפעה משמעותית לטווח האורך.
המאזן של מיאמי העונה מול מילווקי הוא 2-0. האם נמצאה הנוסחה לעצור את המכונה?
מידן בורוכוב: לא מתרגש בכלל מה 0-2. המשחק הראשון היה אי שם באוקטובר ונגמר בהפסד בהארכה. לניצחון הקודם של ההיט יאניס לא הופיע (13 נקודות בלבד). בכלל לעונה רגילה אין הרבה השלכות לגביי ההמשך. ב-2014 הנטס עשו סוויפ עונתי של 0-4 על מיאמי (3 משחקים על נקודה וניצחון בהארכה) איך זה נגמר בפלייאוף? 5 משחקים למיאמי רובם בהפרש דו ספרתי. למרות 2 הפסדים אני חושב שהאיום המזרחי הגדול על הבאקס הוא בוסטון או פילי בהרכב מלא עם מאמן שהוא לא בראון. נקודת החוזק של מיאמי מול הבאקס היא ספולסטרה בעוד בודנהולצר מפספס סדרתי בפלייאוף.
אור עמית: היתרון של מיאמי הוא שיש להם את הדבר הכי קרוב ליאניס סטופר בדמות באם. באם מגביל את יאניס (34.8% מהשדה), וזה מגובה בהגנה קבוצתית שמשאירה את הבאקס על אחוזי שלשות נמוכים משמעותית מהממוצע העונתי (27% לעומת כמעט 36% עונתי). האם קואץ' באד יכול למצוא לזה פתרונות? יכול להיות, אבל אני לא משוכנע. בטח כשזוכרים שההגנה של הבאקס מעדיפה שלשות ושמאז הטרייד שהביא את קראודר למיאמי, אין להיט שחקנים שאפשר לזייף מהם ובמשחק האחרון בין הקבוצות מיאמי צלפו בכמעט 50% מחוץ לקשת. מצד שני זה די בלתי ניתן לשכפול על ידי קבוצות אחרות שאין להם את התלכיד הזה.
חובב מימון: לא. מילווקי תהיה הקבוצה ה-22 בתולדות הליגה שתנצח מעל 65 משחקים. מתוך ה-21 שעשו זאת לפניה 15 זכו באליפות ורק 2 הודחו לפני הגמר האזורי. אז עם כל הכבוד לשני נצחונות בעונה הרגילה ולמצ'אפ יחסית טוב שיש להם מול יאניס, פערי הרמות עדיין אסטרונומיים וזו תהיה הפתעה מוחלטת אם מיאמי יצליחו אפילו לדגדג את הבאקס.
אריק גנות: לא. במשחק הראשון העונה מילווקי קלעה 126 נק', כך שקשה לומר שהיא "נעצרה". במשחק השני מיאמי באמת הצליחה הגנתית, לא מעט בגלל אחוזי שלשות נמוכים שמילווקי קלעה שלשות ב-21%. קורה, בוודאי לקבוצה בקצב של 70 נצחונות עונתיים.
כן אפשר לומר שמיאמי מצליחה לגעת בחולשות של מילווקי. מילווקי בנויה הרבה על קלעי שלשות ועל הכוח האדיר של יאניס בחדירה ומתחת לסל. אדבאיו, באטלר ושות' מצליחים גם לסגור את הצבע, גם לשים גוף על יאניס וגם להיצמד לקלעים ולהוריד את אחוזי הקליעה שלהם. האם זו "הנוסחה"? לא, זו פשוט ההגדרה של הגנה טובה בעידן השלשות.
ניב שכטר: א', למיאמי יש בהחלט את הכלים להקשות על מילווקי בפלייאוף. בגלל העוצמה שמילווקי מפגינה כל העונה קשה לי לקחת את זה ממש ברצינות, אבל כן, זה מעלה שאלות איך יאניס יגיב בהתגוששות בוץ. עדיין קשה לי לראות את מיאמי מנצחת 4 משחקים מול המכונה של בודנהולצר, אבל יאניס יצטרך להציג את ניהול המשחק המשופר שלו. בעונה שעברה הוא אמר שהלקח שלו אל מול ה'חומה' היא לא לנסות להיכנס אל תוך 4 אנשים, השנה הוא יהיה חייב לשחק חכם יותר.
