עוד לפני שחגיגות האליפות ההירואית של לברון וקליבלנד שככו, הגיע שוק השחקנים החופשיים ב-1 ביולי והפך את הליגה. חודשי הקיץ חלפו עברו ביעף, הסתיו הגיע, ויחד איתו הריח של עונת NBA חדשה. רגע לפני שהעונה נפתחת, זה הזמן לסקור את הקבוצות.

 

 

קבוצה ביום: סן אנטוניו ספרס

 

 

לדף הקבוצה

 

 

עזבו: (F) טים דאנקן, (F) בוריס דיאו, (F) דייוויד ווסט, (C) בובאן מריאנוביץ', (C) מאט בונר

 

הגיעו: (G) דז'ונטה מורי (דראפט), (C) פאו גאסול, (C) דווין דדמון, (F) דייוויד לי, (F) ליביו ז'אן-צ'ארלס, (F) דייוויס ברטאנס (שוק חופשי)

 

 

אז מה היה לנו?

עונה מאוד לא אופיינית לסן אנטוניו. במקום לראות אותם עושים עונה סדירה רגועה יחסית, הם התפוצצו עם 67 ניצחונות, ולרגעים אפילו היה נראה שהם עשויים לעקוף את גולדן סטייט במקום הראשון. מנגד, במקום לראות אותם עושים פלייאוף מוצלח, ראינו אותם מתרסקים מול הת'אנדר כבר בסיבוב השני. בנוסף, העונה הזאת הייתה בסימן ביסוס מעמדו של קוואי לנארד כסופרסטאר בליגה עם בחירה ראשונה לאולסטאר, ועוד בחמישייה, לצד זכייה שנייה בתואר שחקן ההגנה של העונה, כשבשני המקרים הוא משאיר מאחור את דריימונד גרין.

 

אם יש שני סימנים מעודדים לעתיד הקבוצה הם קוואי לנארד ולמרכוס אולדריג'. השיפור ביכולת של קוואי מעונה לעונה מעורר הערצה, כשבעונה האחרונה הוא גם הוסיף שיפור באחוזים (44.3% לשלוש ו-87% מהעונשין) וכמעט בכל פרמטר של המשחק. יחד איתו אפשר למנות את אולדריג', שהגיע בקיץ למערכת הקבוצתית של הספרס מקבוצה שבה הוא היה הכוכב. היה ברור שיהיו קשיי הסתגלות, והם נמשכו כחצי עונה. אם עד פגרת האולסטאר אולדריג' עמד על ממוצע של 17 נק' למשחק, לאחר מכן הוא עלה ל-20 נק' למשחק, ואחרי פלייאוף אישי טוב אפשר להכריז עליו כרכש מוצלח.

 

קוואי לנארד:

2013/2014- 12.8 נק' למשחק

2014/2015- 16.5 נק' למשחק

2015/2016- 21.2 נק' למשחק

 

בגזרת המאכזבים אפשר לרשום את דני גרין ודייוויד ווסט. גרין היה אחד משחקני ה-D&3 הקטלניים בליגה, ומזה נשאר רק הפן ההגנתי. 32.3% לשלוש הוא נתון עצוב מאוד, בטח לשחקן כמו גרין, ועל אף השיפור שחל בפלייאוף, זה היה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. אצל ווסט, כשהתנדפו אדי ההתרגשות סביב הוויתור שלו על 12 מיליון באינדיאנה בשביל חוזה מינימום בספרס, נותרה רק אכזבה. ההשפעה שלו על הקבוצה הייתה נמוכה מהמצופה, ובפלייאוף הוא היה נון-פקטור רציני עם 5.8 נק' בלבד למשחק.

 

העונה הזו גם הייתה האחרונה של הטריו שעליו נשענה ההצלחה הגדולה של הפרנצ'ייז ב-15 השנים האחרונות – דאנקן, פארקר וג'ינובילי – עם פרישתו השקטה של דאנקן. הוא אמנם המבוגר מבין השלושה, אך עדיין היה יעיל ומשפיע ביותר, יש שיגידו גם יותר מפארקר. הוא היה רים פרוטקטור מצוין, מנתב הגנתי מהצבע ברמה גבוהה ביותר ובאופן כללי שימש כמנטור של כל שחקן שהצטרף לשורות הקבוצה.

 

קיץ חם

מבחינת הספרס, השאלה הגדולה בתחילת הקיץ הייתה "האם טימי הולך לפרוש?", וב-11 ביולי קיבלנו אליה את התשובה. האיש שהביא 5 אליפויות למועדון והפך אותו לשם דבר בליגה הודיע על פרישה. זו הייתה פרישה בסגנון דאנקן – שקטה אך עוצמתית. בלי עונת פרישה, מסע פרידה, מסיבת עיתונאים או למעשה שום הכנה, אך פרישה שהשפיעה על כולם.

 

בכלל, היו לא מעט חילופי גבוהים בקיץ, כשבנוסף על דאנקן עוד שלושה עזבו את הקבוצה: ווסט, מריאנוביץ' ודיאו. ווסט החליט לנסות את מזלו בווריוורס, אופציה עוד יותר קלה ומושכת לטבעת אליפות, אחרי שבספרס הוא נחל אכזבה. מריאנוביץ' רצה להישאר בספרס, אבל כשסיפר לפופוביץ' על ההצעה שקיבל מדטרויט (18 מליון דולר ל-3 עונות) פופוביץ' אמר לו שייקח את התחת שלו לדטרויט ומהר. העזיבה הכואבת ביותר מבין השלוש הייתה של דיאו, שהועבר ליוטה על מנת לפנות מקום בתקרה לפאו גאסול. דיאו הוא שחקן מאוד מיוחד, שהתרומה הגדולה שלו אינה בהכרח באה לידי ביטוי בסטטיסטיקות. הוא שחקן מאוד ורסטילי, וחכם. פאוור פורוורד קטן וקשוח שיכולת המסירה שלו התאימה לספרס כמו כפפה ועזרה להריץ את שיטת התנועה הבלתי פוסקת.

 

במקומם הספרס החתימו שלושה גבוהים, ובראשם פאו גאסול, אשר גם בגיל 36 נתן עונה טובה מאוד בשיקגו (16.5 נק', 11 ריבאונדים ו-2 חסימות למשחק) וללא ספק יתרום מאוד לספרס. אליו הצטרפו גם דווין דדמון ודייוויד לי. דדמון בן ה-27 התחיל את הקריירה דרך חוזים קצרים, לפני שהצליח למצוא מקום בסגל של אורלנדו, שם שיחק שנתיים. אולי דווקא בסיטואציה הזו, שבה הוא הסנטר הטבעי היחיד בקבוצה מצליחה, הוא יצליח לפרוץ. לי לא היה פקטור גדול באליפות של הווריורס, ועזב כיוון שרצה לשחק יותר. אלא שהעונה האחרונה הוכיחה שכנראה הוא כבר לא השחקן שהיה, כשגם בבוסטון וגם בדאלאס לא הצליח להשאיר חותם. הוא מגיע לספרס על תקן גבוה שלישי-רביעי ויהיה מעניין לראות אם פופוביץ' יצליח להחיות את הקריירה שלו.

 

גם בגזרת הגארדים יש שלושה שחקנים חדשים, אך על פניו נראה שהם לא הולכים לתפוס מקום משמעותי ברוטציה. הראשון הוא בחירת הדראפט של הספרס מהמקום ה-29, הקומבו גארד בן ה-20 דז'ונטה מורי. נכון, פארקר בדעיכה, ומורי הוא גארד גבוה (1.96) וזריז שסיים את ליגת הקיץ עם 12.5 נק' ו-5.8 ריבאונדים, אך אי אפשר לצפות ממנו להשפיע מיידית. השניים הנוספים הם הגארד/פורוורד הצרפתי ליביו ז'אן-צ'ארלס והפורוורד הלטבי דייוויס ברטאנס, שהגיעו מהיורוקאפ. גם שניהם בגדר חידה עדיין, וגם אם בעתיד הם יקבלו יותר קרדיט, העונה הם לא צפויים לחולל השפעה רבה.

 

לסיום, בשבוע האחרון כתבת של ESPN דיווחה שלפי מקורות פנימיים שלה, בקבוצה מחפשים טרייד על למרכוס אולדריג'. זו הייתה ידיעה מאוד מוזרה, שלא ממש ברור מה עומד מאחוריה. על המגרש החיבור בין למרכוס והספרס צלח, כך שאולי צץ משהו מאחורי הקלעים? אולי מנסים להחליף את למרכוס, שחקן שהוא "כאן ועכשיו" בשחקן יותר צעיר? שום דבר עדיין לא מובן, ואולדריג' טען שהסיפור מומצא.

 

 

ועכשיו מה, מה עכשיו?

מנסים לתת פייט. הווריוורס השתדרגו עם דוראנט, ולמרות הגעתו של גאסול הפערים בין הקבוצות גדלו, וזו בעיה גדולה לספרס. קוואי אמר שהוא רוצה להיות המנהיג של הקבוצה בתקופה שאחרי דאנקן, ובינתיים מראה שהוא שקט כמוהו ועובד קשה באימונים. אין שום סיבה שהעונה השיפור של קוואי ייעצר. לא הרבה מדברים על זה, אך לדעתי הוא מועמד פוטנציאלי (אמנם כאנדרדוג) ל-MVP בעונה הקרובה. אין ספק שהוא השחקן המוביל בקבוצה שככל הנראה תסיים את העונה הסדירה באחד משלושת המקומות הראשונים, עם מס' גבוה של ניצחונות. זו העונה שלו להוכיח שהוא סופרסטאר מהמדרגה הראשונה, אם הוא לא עשה זאת עד עכשיו, עם ממוצעים של 25 נק' ויותר.

 

השינוי הגדול של העונה יהיה כמובן פאו גאסול. בדומה לדיאו, גאסול הוא שחקן שמאוד מתאים לשיטה של הספרס. הוא יכול לשחק גם עם הגב וגם עם הפנים לסל, מוסר נהדר ושחקן אינטלגנטי מאוד. הספרס לא נכנעים לטרנד השלשות, וממשיכים לשחק "ביג בול" עם שני גבוהים מסורתיים. פופוביץ' כבר אמר שהוא לא חסיד של הסמול בול ומוכיח את זה על המגרש. הוא ממשיך בקו המחשבה שהדרך היחידה לנצח את הווריוורס היא על ידי האטת קצב המשחק ושליטה בו, אבל בלי לוותר על הנעת הכדור.

 

בעונה הקרובה נראה את הספרס נמצאים בהמון מהלכי פוסט-אפ עם גאסול, קוואי ואולדריג', בין אם במטרה לקלוע ובין אם כדי להניע כדור. אמנם גאסול לא בטופ של הליגה במספר נק' לפוזשן בפוסט-אפ (0.8), בניגוד לקוואי ואולדריג', אך עם יותר שחקנים מאיימים סביבו שיורידו ממנו את ההגנה המספר הזה יכול בקלות לעלות. גאסול גם מביא לקבוצה גיוון התקפי גדול עם יכולת קליעה משלוש, והעובדה שגם הוא וגם אולדריג' הם שחקנים שיכולים לצאת לכיוון המיד ריינג' הופכת את עניין הפוסט-אפ לעוד יותר מעניין.

 

 

בנוסף, אחד מהפרמטרים שייחדו את סן אנטוניו בעונה שעברה הייתה האהבה שלהם לזריקות מחצי מרחק, לכאורה הזריקה הפחות יעילה בכדורסל. היא הייתה הקבוצה שקלעה הכי הרבה זריקות כאלה, ובמקום השלישי מבחינת אחוזים. הנתונים האלו רק הולכים לעלות בזכות ההגעה של גאסול, שחקן שמאוד אוהב את הזריקה מחצי מרחק (כ-48% מהזריקות שלו הן כאלה, מקום 11 בליגה). 

 

במובן הזה, השילוב של לנארד-אולדריג'-גאסול יהיה קטלני וורסטילי מאוד. שלושתם שחקני פוסט-אפ נהדרים, מוסרים טוב ואוהבים את הזריקה מחצי מרחק: אולדריג' (3), גאסול (5) וקוואי (18) היו בטופ 20 במספר קליעות מחצי מרחק בעונה שעברה. זהו השוט צ'ארט של פאו גאסול. שימו לב לאזור של חצי המרחק שבמרכז. ממוצע הליגה הוא 39.4%, בעוד שפאו קולע ב46.3%. בנוסף, פאו זורק 39.2% מהזריקות שלו מהאזור הזה, האזור הכי פורה שלו:

pau-chat%d7%a9%d7%9d

 

עם זאת, למרות כל הגבוהים שהצטרפו, פרישתו של דאנקן הותירה בור בהגנה. מה שהפך את העונה האחרונה של הספרס להיסטורית היה ההגנה המפחידה שלהם: הם סיימו במקום הראשון בדירוג ההגנתי, בפער די גדול מאטלנטה שבמקום השני (ספגו 96.6 נק' ל-100 פוזשנים לעומת 98.8 של אטלנטה). דאנקן היה השחקן עם הדירוג ההגנתי הכי טוב של הספרס בעונה שעברה, וספג 93.8 נק' ל-100 פוזשנים. כשמחליפים אותו בשחקן כמו גאסול, שלא רק שלא היה בטופ ההגנתי של הליגה אלא גם נחשב לאחד מהשחקנים הכי פחות טובים בהגנה של הבולס, זו בעיה. גם דייוויד לי לא ממש ידוע ביכולות הגנתיות עילאיות, והגבוה היחיד שהצטרף ועוד איכשהו יש לו ממד הגנתי הוא דדמון.

 

קוואי – למרכוס – גאסול אמורים להוביל את הספרס העונה, ולא בכדי. בקו האחורי נראה שאין מציאות. טוני פארקר בדעיכה מתמדת, והגם שמפעם לפעם יש לו משחק מצויין הוא לא מצליח לשמור על יציבות. פטי מילס הוא המחליף היחיד שלו (פופוביץ' לא מת על רוקיס, אל תצפו לראות את דז'ונטה מורי יותר מדי) ובכלל משחק בספרס 2 (מאנו מרכז). מצד שני מילס אחרי אולימפיאדה מצויינת, ואולי יקבל יותר דקות וזריקות. גרין בעיקר שבר טבעות בעונה שעברה, ומאנו בעונת פרישה (עונה שלישית שכותבים את זה). הניצוץ היחיד הוא ג'ונתון סימונס שהראה בדקות מוגבלות בעונה שעברה שיש עם מה לעבוד. בליגת הקיץ הוא רק הדגיש את זה. אתלט אדיר, שומר מצויין, ואחד שלומד ומתקדם. כנראה שנראה יותר דקות של מילס, ובדקות שהוא משחק מי שינהל את ההתקפות יהיה קוואי. יהיה מעניין לראות מה פופוביץ' מתכנן והאם הקבוצה תצליח לשחרר את מילס כמו שעשו עבורו חבריו לנבחרת אוסטרליה.

 

 

תחזית: גאסול אמנם רכש נוצץ, אך אם משווים את הסגל של העונה הנוכחית לזה של העונה שעברה רואים שהספסל נחלש, פארקר ומאנו התבגרו, ואין רים פרוטקטור שאפשר לסמוך עליו. הספרס יעשו עונה סדירה מכובדת של 57 ניצחונות אך יעצרו בגמר המערב.

 

 

וגאס חזתה לספרס 56.5 נצחונות, חושבים שאתם יודעים יותר טוב? בואו לשחק במשחק האובר-אנדר שלנו.