לקווין פלטון מ-ESPN יש משחק חביב לתחילת העונה שבתרגום חופשי נקרא לו "מגמה או פוקס?"

 

המשחק הזה בעצם מסתכל על האירועים המשונים של השבוע הראשון של ה-NBA, מנתח אותם וקובע האם מדובר בסטיית תקן (כמו עם שלשת הניצחון של לאנס סטיבנסון במדי שארלוט בעונה שעברה מול אטלנטה) או במשהו שצריך להתרגל אליו בעונה החדשה.

 

 

מילווקי מפסידה שני משחקים ראשונים בבית

 

קודם כל, תירוצים. ג'אבארי פארקר ואו.ג'יי מאיו פצועים, הגריק פריק היה מורחק מהמשחק הראשון וג'ון הנסון נעדר מהמשחק השני, אבל צריך להגיד את האמת. ההייפ סביב מילווקי היה קצת גדול מדי. כולנו מאוד התלהבנו מהקפיצה שהם עשו בעונה שעברה מ-15 ניצחונות ל-41, והיינו מאוד מעודדים מאיך שהם שיחקו מול הבולס בסיבוב הראשון של הפלייאוף במזרח, אבל יש לקבוצה הזו עוד הרבה מאוד שכר לימוד שהיא צריכה לשלם לפני שנוכל להגיד שהיא ברמה של הבולס/וויזארדס/ראפטורס/הוקס/היט.

 

בעיית הקליעה של הקבוצה היא אמיתית. אמנם מול הניקס מילווקי קלעו ב-50% מהשלוש, אבל חלק מהזריקות הללו הגיעו כשהמשחק כבר היה גמור. מייקל קרטר וויליאמס היה יכול להיות רכז מעולה בשנות ה-90 והוא מתאים לקונספט ההגנתי שמנהיג ג'ייסון קיד בוויסקונסין, אבל הוא לא קרוב להראות סימנים של שיפור בקליעה, ובליגה של היום, בטח כשהבאקס לא ממש מקיפים אותו בקלעים איכותיים, קשה מאוד לשרוד בלי זה.

 

עם זאת, חשוב לזכור את התירוצים וחשוב לזכור שהייתה להם את ההגנה מס' 2 בליגה בעונה שעברה ושיאניס אנטטוקונמפו זה לא רק שם בלתי אפשרי, אלא גם כשרון גולמי שנראה מוכן להתפוצץ. לטעמי, הבאקס יהיו קבוצה בינונית בעונה הרגילה, בעיקר כי אין להם יותר מדי עומק ואין להם יותר מדי קליעה, אבל בפלייאוף, בגלל ההגנה וסגנון המשחק שמתאים לפוסט-סיזון, הם יהיו קבוצה שאף אחד לא ירצה לפגוש (בדיוק ההפך מבוסטון, דרך אגב). השאלה היא אם בקצב הזה הם בכלל יגיעו לשם. התשובה לא תלויה רק בהם.

 

לא יהיה לו קל להוביל את הבאקס לפלייאוף העונה. יאניס אנטטוקונמפו

לא יהיה לו קל להוביל את הבאקס לפלייאוף העונה. יאניס אנטטוקונמפו

 

דטרויט מוליכה את המזרח

 

המועמדת המובילה לתפוס את מקומה של הבאקס בפוסט-סיזון היא דטרויט. הפעם האחרונה שהפיסטונס היו עם מאזן 0-3 הייתה לפני 7 שנים, בשלהי התקופה הזוהרת של הבד-בויס, עם ריפ המילטון וצ'אנסי בילאפס וראשיד וואלאס. האם הקבוצה הנוכחית מסוגלת להגיע לאותם גבהים של הקבוצה ההיא?

 

עוד מוקדם לדעת, אבל כן אפשר לחגוג את העובדה שלאחר שנה של התברברויות, סטן ואן גאנדי הצליח למצוא את הסגל שמתאים לסגנון שלו. ארסן איליאסובה מרווח את ההתקפה כסטרץ'-פור כמו ריאן אנדרסון באורלנדו, מרכוס מוריס מרשים מאוד בינתיים עם 19.3 ו-7.7 ריב' ב-47.7% מהשדה ומראה שלא מפריע לו כל כך המרחק מאח שלו. מאוד מרשים אותי איך כאשר הוא משחק ליד איליאסובה ושומר עליו שחקן נמוך הוא מנצל את זה לפוסט-אפ ואילו כאשר איליאסובה על הספסל והוא משחק כ-4 הריווח וההגנה לא נפגעים. אחת ההפתעות הנעימות של פתיחת העונה.

 

אבל מעבר לאיליאסובה ולמוריס, מה שהכי מעודד מבחינת הפיסטונס זו היכולת של אנדרה דראמונד. אמנם כמו בתחילת העונה שעברה, גם העונה ואן גאנדי מנסה יותר מדי להפוך את דראמונד לנשק בפוסט-אפ (הסימנים לא מעודדים יותר מדי), אבל העונה זה לא פוגע בשטף של הקבוצה ויש מספיק ריווח כדי שדראמונד יוכל לבצע את המהלך הבאמת יעיל שלו, פיק אנד רול א-לה דאנדרה ג'ורדן עם רג'י ג'קסון שבו הוא נוגח את הכדורים לטבעת. תוסיפו לזה דומיננטיות מרשימה מתחת לסלים (16.3 ריב', מתוכם 6.3 בהתקפה) וכנראה שיש לנו אול-סטאר חדש בליגה.

 

בעונה שעברה הפיסטונס התחילו את העונה עם ציפיות גבוהות להגיע לפלייאוף, אבל דראמונד פתח את העונה בצורה נוראית וביחד עם העומס בקו הקדמי הקבוצה ניצחה רק 5 פעמים ב-28 המשחקים הראשונים. העונה נראה שהתסריט התהפך. הציפיות לקראת פתיחת העונה היו נמוכות יחסית, אבל דראמונד, בחסות הריווח הנהדר בהתקפה בחסות איליאסובה ומוריס, פורח. במזרח הדליל זה עוד עלול להיגמר עם פלייאוף. הדבר היחיד שמפחיד אותי בנבואה הזו הוא שאין לפיסטונס יותר מדי עומק בקו הקדמי, אבל אחרי הניצחונות המרשימים על הבולס וההוקס אני חייב להודות שאני קצת פחות מפחד.

 

 

ריקי רוביו קולע 20 נק' למשחק בקרוב ל-50% מהשדה

 

השכל הישר אומר שזה פוקס. רוביו ידוע לשמצה כאחד הקלעים הגרועים בהיסטוריה של הליגה, ואילו פתאום הוא עולה לזריקות מ-6-7 מטר בביטחון כאילו הוא כריס פול.

 

על אף הפתיחה המבטיחה, הנטייה שלי היא להגדיר את זה כסטיית תקן. רוב הזריקות של רוביו הגיעו אחרי פיק-אנד-רול כאשר השחקן שלו הלך מתחת לחסימה ואף שחקן הגנה אחר לא ממש התרגש מכך שהוא עומד 6-7 מטר מהסל. אני מניח שרוב קבוצות הליגה לא יתרגשו יותר מדי גם אם הוא יקלע כמה קליעות כאלו, וגם אם כן, הקושי של מינסוטה מחוץ לקשת (הכי מעט שלשות בעונה שעברה עם 14.9 זר' ב-33.2%, בשני המשחקים הראשונים העונה זרקו 15.5 זר' ב-22.6%) יאפשר להגנות לשלוח אליו עוד שחקן ולמנוע ממנו להפוך באמת לשחקן עם אחוזים נורמטיביים.

 

בקיצור, אני עדיין צריך לראות עוד כמה שבועות של רוביו כדי להחליט, ובעצם זה רק תירוץ כדי לראות עוד משחקים של מינסוטה (מישהו ראה את קארל אנתוני טאונס אתמול?)

 

 

ג'יימס הארדן עם אחוזים של לאנס סטיבנסון

 

להארדן יש תקופות כאלו שבהן הוא לא פוגע בכלום, פשוט הפעם זה הגיע בתחילת העונה אז זה מורגש טיפה יותר. זה נכון ש-10 מ-39 מהשדה ו-3 מ-23 מהשלוש בשני משחקים נראה לא טוב, בטח בהתחשב בעובדה שהארדן פתח את העונות האחרונות בסערה, אבל הוא יותר מדי מוכשר בשביל שזה ידאיג מישהו. הוא עוד יבשל הרבה בסיר העונה.

 

גיימס הארדן מצויר

עדיין אין מה לדאוג, ג'יימס הארדן

אנתוני דייוויס עם 37.5% מהשדה

 

זה קצת יותר מדאיג אותי מהאחוזים של הארדן. לאו דווקא בגלל דייוויס, אלא בגלל שניו אורלינס הנוכחית, עם מכת הפציעות שתקפה אותה, לא מסוגלת להפעיל את AD איפה שצריך להפעיל את AD.

 

דייוויס היה השחקן הכי יעיל בליגה בפיק-אנד-רול בעונה שעברה, אולם בסגל הנוכחי, בלי טייריק אוונס ועם רבע ג'רו הולידיי, אין מי שיעשה איתו פיק-אנד-רול כמו שצריך. בהיעדר הגו-טו-מוב הזה, הפליקנס נאלצים לתת לדייוויס את הכדור הרבה יותר ב-Elbow לבידודים, וזה אולי התחום היחיד בו הוא צריך להשתפר.

 

אלווין ג'נטרי הוא גורו התקפי, אבל יש גבול ללימונדות שהוא יכול לסחוט מלימונים מפוקפקים כמו איש סמית' ונייט רובינסון, בטח כשהם מגיעים ללא מחנה אימונים. אריק גורדון לא היה שחקן שמייצר עבור שחקנים אחרים בשום שלב בקריירה שלו ואין לפליקנס אף שחקן אחר שאפשר להסתמך עליו לנקודות, חוץ מריאן אנדרסון והפיק-אנד-פופ שלו. זה ישים עומס גדול מאוד על דייוויס עד שטייריק אוונס יחזור (או שהולידיי יחזור ליכולת הרגילה שלו), וכל עוד ג'נטרי לא יצליח להביא לדייוויס את הכדור במקומות שנוחים לו, יהיה קשה מאוד לראות את דייוויס מתפוצץ על בסיס יומי, ויהיה קשה מאוד לראות את הפליקנס שומרים מרחק מיוטה/סקרמנטו/פיניקס בקרב על הפלייאוף.

 

 

קווין דוראנט וראסל ווסטברוק קולעים 40 נק' לפחות כל אחד במשחק אחד

 

אפשר לאהוב את ראסל ווסטברוק ואפשר לשנוא אותו. אפשר ללהג כל היום על כך שקווין דוראנט עבר 3 ניתוחים בכף הרגל שלו ושהוא שיחק רק 27 משחקים בעונה. אפשר לכתוב מגילות על כך שההתקפה של אוקלהומה סיטי היא פרימיטיבית ולא רואים בה ממש מגמות של שינוי מההתקפה הפרימיטיבית בתקופת סקוט ברוקס (אל תדאגו, המגילות הללו עוד יגיעו), אבל יש משהו בקבוצה הזו שהוא שונה מקבוצות אחרות.

 

בדרך כלל, כשאני רואה משחק NBA, כבר תוך כדי משחק אני מתחיל לנתח דברים ומנסה להבין מה ההתאמות שכל קבוצה מנסה לעשות וכל מיני שטויות שרק אנשים מוזרים שערים בשעות הקטנות של הלילה עושים, אבל כשאני צופה באוקלהומה, אני מתנתק. הכשרון של הקבוצה הזו הוא כל כך פראי, שאני שם את האובר-אנלייזינג שלי על MUTE ופשוט נהנה מהכאוס. מן הסתם שהתצוגה ההיסטורית של ווסטברוק ודוראנט (שגרמה לכולם לשכוח מתצוגה פנטסטית של ויקטור אולדיפו, עפם טריפל דאבל מרשים) היא סטיית תקן ולא משהו שאפשר לצפות לו באופן קבוע, אבל הקבוצה הזו היא לחלוטין ההצגה הכי טובה בעיר.

 

durantwest