לפני כ-10 ימים, במשחק החוץ בגולדן סטייט, לברון ג'יימס מתח את המפשעה. השאלה שריחפה באוויר: איך הלייקרס תסתדר בלעדיו? האם חסרונו יוביל לרצף הפסדים, או שמא הדבר יתרום לצמיחתם של צעירי הלייקרס? הלייקרס זכו ל-4 משחקים קשים בדיוק כאשר קינג ג'יימס נפצע: סקרמנטו פעמיים, אוקלהומה והקליפרס. ארבעה משחקים נגד קבוצות חזקות שמתמודדות עם הלייקרס על הזכות לשחק בפלייאוף במערב (ואף על המיקום בתוך השמינייה).

נתחיל מהנקודה החיובית – הלייקרס נראו טוב משציפיתי!

גם ללא לברון, רונדו וביזלי (החיסור שלו לא כ"כ משמעותי, אבל כשיש מספר פצועים, דווקא שחקני קצה-ספסל כמו ביזלי היו עשויים לקבל דקות) הלייקרס נלחמו, קלעו, שמרו והיו בתמונה מול קבוצות חזקות. במשחק הראשון, בחוץ מול סקרמנטו (לטעמי המשחק הטוב ביותר של הלייקרס ללא לברון), היא כבר הובילה ב-15 הפרש בתוך הרבע הרביעי. במשחק השני, בבית מול הקליפרס, הלייקרס כבר הובילה ב-10 הפרש ברבע השלישי.את המשחק השלישי, בבית מול סקרמנטו, הלייקרס ניצחה. ובמשחק האחרון, בבית מול אוקהלומה, הלייקרס הובילו ב-5 הפרש בתוך הרבע הרביעי – על אף שקוזמה נוסף לרשימת הפצועים ורשם 16 דקות משחק בלבד.

אפשר וצריך לתת את הדעת על כך שהלייקרס לא מצליחים לסגור משחקים ומתפרקים במאני-טיים, אבל אורך המשחק הוא 48 דקות. משמע, אי אפשר לבקר את סוף המשחק בלבד, מבלי להתייחס ולהחמיא על יכולת טובה של הקבוצה במרבית שלבי המשחק. ישנם פרמטרים רבים בהם הקבוצה, איתו ובלעדיו, נראית כמעט זהה:

  • יחס האסיסטים/איבודים עומד על 1.57 איתו לעומת 1.55 בלעדיו.
  • הדפנסיב רייטיינג עומד על 106.5 איתו לעומת 106.0 בלעדיו.
  • השלשות נזרקות 31.1 פעמים במשחק איתו לעומת 31.5 פעמים בלעדיו.
  • אחוזי השלשות איתו עומדים על 34.7% לעומת 34.1% בלעדיו.
  • הסרחון מהקו נמשך, כשהלייקרס קולעת ב-69.4% ומייצרת כך 16 נק' למשחק איתו לעומת 64.5% וייצור של 17.8 נק' למשחק בלעדיו.

אז בעצם למה הלייקרס מפסידה?

  • כי היא סופגת 28 נקודות (!!) ב-6 וחצי הדקות האחרונות במשחק מול סקרמנטו, תוך כדי שהיא קולעת 12 בלבד?
  • כי ביתרון 10 על הקליפרס, היא פתאום סופגת ריצת 0:22 שמסיימת את המשחק?
  • כי היא קולעת כמעט 28 נק' בממוצע לרבע ב-3 הרבעים הראשונים מול OKC, אך מסיימת את המשחק רק עם 18 נק' ברבע המכריע?

בעיניי, החיסרון של לברון מורגש ב-2 אלמנטים שחזרו והופיעו בכל המשחקים:

א. בגרות ושליטה בקצב המשחק

כרגע, אין מבוגר אחראי על המגרש. לונזו הרכז הפותח והכמעט בלעדי, והוא אמנם נותן מספרים יפים – אך בכאוס מוחלט. חוסר הסדר במשחק מורגש כל הזמן!

הדוגמא הכי טובה לכאוס מוחלט לעומת שליטה בקצב המשחק? המחצית הראשונה המבולגנת מול הקליפרס בהנהגת לונזו בול, אל מול המחצית השנייה המסודרת והאחראית מול גולדן סטייט, באותן דקות ללא לברון הפצוע אך עם המון-המון רייג'ון רונדו.

דוגמא נוספת לחוסר הסדר היא הסרטון הבא שמככב לו ברשת, בו לונזו מוסר אסיסט מאחורי הגב לצ'נדלר מול הקליפרס:

על פניו סרטון יפה שממחיש את ראיית המשחק הבאמת נפלאה של לונזו… אבל בפועל? לפני רגע הקסם? עוד בלאגן וכאוס, אחד מיני רבים במשחק של הלייקרס כשלונזו הוא מוביל הכדור היחידי.

ניתן לראות זאת גם במדד ה-PACE, שמראה לנו שקצב המשחק של הלייקרס ב-4 המשחקים בהם לברון היה פצוע עומד על 107.8 פוזשנים למשחק (הכי גבוה בליגה…) בעוד ב-34 המשחקים בהם לברון שותף, ה-PACE עומד על 103.8 פוזשנים בלבד. אני חושב שלונזו שחקן טוב בשני צידי המגרש וצפויה לו קריירה ארוכה בליגה. אחד הדברים שהוא יצטרך ללמוד – וטוב שלברון ורונדו שם כדי ללמד אותו – זה שלא תמיד טוב לרוץ. רכז טוב יודע לשלוט בקצב המשחק. רכז טוב יודע לרוץ כשצריך ויודע להרגיע ולהאט כשצריך. כרגע זה נראה שללונזו (כמו לווסטברוק?) יש רק את המוד של פול-ספיד, או במילים אחרות: ראן אנד בלאגן.

ב. מחסור בכוכב שיסגור משחקים.

קלוז'ר הוא שחקן שבפאן המנטלי-מנהיגותי לוקח כדור אחר כדור אליו. הוא הבוס, נקודה. בנוסף, קלוז'ר הוא שחקן שהיכולות האישיות שלו גבוהות מספיק בשביל לשים את הכדור בטבעת. אפשר להתדיין על יכולת הקלאץ' של לברון (סתם, אי-אפשר, הנתונים מראים שהוא קלאץ'!) אבל ברור כשמש שכיום ללייקרס אין פינישר מלבד המלך. ללונזו יש את המהירות, האתלטיות ואת יכולת הכדרור על מנת לחדור לטבעת – אבל אין לו את היכולת לסיים את הליי-אפ בנקודות ו/או לקלוע מהקו את זריקות העונשין בהן יזכה. ל-KCP אין יכולת לייצר לעצמו זריקה. להארט אין יכולת לייצר לעצמו זריקה. ללאנס סטיבנסון יש יכולת כדרור שמשאירה אותו לסטפ-בק מרחוק, אבל אין לו את היכולת לחדור ולהגיע עד לטבעת. לקוזמה יש את היכולת לשים את הכדור בסל בדרכים שונות ומגוונות, אבל זה קצת פחות הולך במשחק מתוכנן על חצי מגרש.

היחיד שיכול להיכנס לנעליים של הקלוז'ר הוא ברנדון אינגרם. לכן, כשלאינגרם לא הולך (וטפו טפו, הרבה פעמים לא הולך לו…) הלייקרס נשארים חסרי אונים במאני-טיים ועם יכולת מוגבלת לקלוע כשההגנות מתהדקות. בניצחון הבודד ללא לברון, אינגרם קלע 9/13 שהם 69% מהשדה – כולל 9 נקודות ברבע האחרון(!) שהשלימו קאמבק עבור הפרפל אנד גולד. ב-3 ההפסדים ללא לברון, אינגרם קלע בסך הכל 21/52 שהם רק 40% מהשדה. הוא הוסיף חטא על פשע עם 12/22 מקו העונשין במשחקים הללו, שהם 54.5% אחוזים בלבד. יש לציין כי החטאת עונשין שלו מול סקרמנטו אפילו עלתה ללייקרס במשחק, לאחר שלשת הקלאץ' הזו:

בשורה התחתונה, הצעירים של הלייקרס ממשיכים להשתפר, לצמוח ולגדול. אופייני והגיוני לראות מהם יכולת טובה לצד חוסר בשלות בדקות המפתח. בתכנית-העל של הקבוצה, אף אחד מהשחקנים הללו לא אמור להיות קלוז'ר – לשם כך יש את לברון ואת הכוכב הנוסף שיצטרף לקבוצה בהמשך . כרגע חשוב לצבור נצחונות ולאחוז בכוח במקום בפלייאוף עד שלברון יחזור.

החדשות הטובות? גם שיטת ראן-אנד-בלאגן אמורה להספיק מול מספר יריבות חלשות בשבועיים הקרובים, בדמותן של הניקס, הפיסטונס, הקאבס והבולס, במיוחד כאשר 4 המשחקים הללו יתרחשו בסטייפלס סנטר .