בזמן שישנתם הוא טור המסכם את אירועי הלילה בפלייאוף הNBA.

 

המשחק האחרון של סיבוב חצאי הגמר בפלייאוף הNBA. אחרי 303 דקות של כדורסל (כולל 3 הארכות), פציעות, עוד קצת פציעות, תצוגות שיא של דוויין וויד, תצוגות שפל של לאורי ודרוזן וההפך, הלילה הסתיימה לה סדרת חצי הגמר האחרונה. זה לא היה יפה רוב הזמן, אבל שתי הקבוצות עומדות בפני רגע משמעותי בהיסטוריה שלהן.

 

עבור טורונטו, דיברנו כבר מספיק על הקללה שהם שברו בכך שעברו את אינדיאנה ב7 משחקים בסיבוב הראשון, אבל הלילה הייתה להם הזדמנות להריח גמר איזורי ראשון בתולדות הקבוצה. דוויין קייסי התראיין לפני המשחק ובמטרה להחדיר מוטיבציה בסגל שלו אמר כי "מי שצריך מוטיבציה לשחק במשחק 7, לא בחר במקצוע הנכון".

הראפטורס עמדו באותו המצב (רק לא בקנדה) לפני 15 שנים וככה זה נגמר אז:

 

 

מיאמי מצידה מגיעה עם כל הסיכויים לטובתה. ההיט ניצחו ארבעה משחקי 7 ברציפות (מאזן של 6-3 בכל הזמנים), אבל עדיין יכולים לשבור שיא בו יהפכו לקבוצה הראשונה שחוזרת מפיגור 3-2 בשתי סדרות פלייאוף רצופות. ווייד עולה בדירוג קלעי כל הזמנים בפלייאוף בקצב יומי ודראגיץ' משחק נפלא, לא קל להמר נגד מיאמי.

 

 

טורונטו ראפטורס (2) 116 – מיאמי היט (3) 89

(הראפטורס מנצחים את הסדרה 4:3 ומעפילים לגמר מזרח ראשון בתולדות הקבוצה)

 

ההיט עולים עם אותו הרכב נמוך שפתח במשחק 6. אריק ספולסטרה אהב מאוד את הקצב החדש של הקבוצה במשחק הקודם ואת איך שזה עבד מול ההרכב הגבוה יותר של הראפטורס.

ההיט בהחלט ניסו לרווח את המשחק כמה שיותר בחצי הראשון וקיבלו לא מעט מצבים טובים לקלוע מבחוץ, אבל זה פשוט לא נכנס. 2/10 מהשלוש ובעיית עבירות מוקדמת של ההיט שיחקו לטובת הראפטורס. טורונטו זרקו לא פחות מ 20 זריקות עונשין בשני הרבעים הראשונים, במה שהסתמן כעוד משחק קשוח ומתיש.

טורונטו מצידה יצאה חזק מאוד מחדר ההלבשה והייתה הראשונה ליטול את ההובלה:

דוויין ווייד, השחקן הכי חשוב בסדרה ואולי אפילו בפלייאוף עד כה, ביצע שתי עבירות ב5 הדקות הראשונות של המשחק. העבירה השנייה מגיעה בגלל טעות של ג'וש ריצ'רדסון הצעיר שמנסה לחטוף כדור, גורם לוויד להגיע לעזרה ומאפשר לדמארה קארול לסחוט את השניה מוויד בשלב מוקדם של המשחק.
התחושה באוויר היא שהלילה הזה הולך לטורונטו, אבל טיילר ג'ונסון עולה מהספסל עם המון אנרגיות, משחק מצויין בהגנה (חוסם את דרוזן) ולא נותן לטורונטו לברוח. 

 

ברבע השני כדורים מתחילים לצלול פנימה. טרנס רוס, שחקן שעדיין מנסה להוכיח למה קיבל הארכת חוזה, עלה מהספסל של טורונטו, חטף את הכדור פעמיים וקלע 5 נקודות בארבע התקפות. הוא לא שחקן ההתקפה הכי מגוון בעולם, אבל לא פעם שמענו את דוויין קייסי מדבר על הקשיחות והמסירות שלו בהגנה.

אפרופו קשיחות ומסירות, הנה פטריק פאטרסון מלהיב את כל האייר קנדה סנטר עם מהלך של נטו מאמץ.

 

 

מיאמי לא נתנו למשחק לברוח להם ונתנו את הכדור לג'ו ג'ונסון, שניצל לא פעם ולא פעמיים את עבודת ההגנה הרעה של דמאר דרוזן עליו. הוא קלע 6 נקודות רצופות עבור ההיט. 

 

 

 

הראפטורס הגיעו לרבע השלישי עם יתרון 6 נקודות, והתפוצצו על מיאמי. כמה התפוצצו? ברמה שקייל לאורי, כנראה השחקן הכי מושמץ בעולם כרגע, סיים עם 28 נק', 7 אסיסטים, 5 ריבאונדים ו-4/6 מהשלוש אחרי שלושה רבעים. לאורי עושה הכל עבור טורונטו, החל משלשות:

דרך הגנה מצויינת שבה הוא פשוט מנטרל לחלוטין את גוראן דראגיץ' ועד לניהול משחק מושלם, כולל האסיסט הזה לביסמאק ביומבו. לא לדאוג, עוד נגיע אל ביומבו. 

 

 

ההיט עוד הצליחו לצמק את הפער ל 8 בסוף הרבע השלישי עם הרבה עזרה מג'סטיס ווינסלו בשני צידי המגרש. לרגעים היה נראה שדווקא הרוקי של הקבוצה הוא היחידי שבאמת מבין את החשיבות של כל כדור 50/50. 

 

נכנסים לרבע הרביעי, האינטרנט ערוך ומוכן לשלוף בדיחות על איך הראפטורס נחנקו ברבע הרביעי עם ההתקפה הלא מתפקדת שלהם, ואז ביסמאק ביומבו. זה לא שחלילה שכחו מכמה יונאס ואלנצ'יונאס חשוב עבור הקבוצה ומה הוא עשה עד כה בפלייאוף, אבל הצורה שבה ביומבו השתלט על המשחק לא השאירה אף אחד אדיש. 

 

 

מלבד הפוסטר למעלה, "ביז" חיסל את הסיכויים של ההיט להגיע לגמר עם שיא פלייאוף אישי של 17 נק', 16 ריבאונדים (כולל 6 גדולים בהתקפה) ועוד 2 בלוקים. מיאמי ניסו לעשות גם "האק א ביומבו" ולרגעים זה עבד עם 5/12 שלו מהקו, אבל ריבאונד התקפה של פאטרסון אחרי שתי החטאות שלו הוציאו למיאמי את האוויר מהמפרשים.

 

טורונטו שיחקו כדורסל מושלם בדיוק ברגע המתאים ורצו 28-9 לניצחון. קייל לאורי התפוצץ במשחק הכי גדול בקריירה שלו וסיים עם 35 נקודות, 9 אסיסטים, 7 ריבאונדים ו-4 חטיפות, דמאר דרוזן סיים עם 28 נק' ו-8 ריבאונדים ודמארי קארול הוסיף 14 משלו עם תצוגת הגנה מעולה על דוויין ווייד.

טורונטו סוגרת סיפור ומשלימה את העונה הטובה ביותר בתולדות המועדון עם גמר איזורי ראשון. אוהדי הראפטורס שאגו עם סיום המשחק "WE WANT CLEVELAND" ,קשה לא לפרגן לגרעין אוהדים כל כך מסור שעבר כל כך הרבה בשנים האחרונות

 

 

המבחן הגדול ביותר של טורונטו מגיע בדמות לברון ג'יימס, שהגיע לגמר האיזורי ב6 השנים האחרונות, בהן 5 פעמים הוא גם הגיע לגמר. קשה לתת לטורונטו הרבה סיכוי והמאזן המרשים נגד הקאבס בעונה הסדירה לא אומר הרבה לקראת הפלייאוף (תשאלו את דטרויט), אבל ריצת הפלייאוף הביזארית של הראפטורס עד כה עדיין משאירה תקווה לאוהדים.

בקליבלנד לא מתרגשים וכבר מכינים לטורונטו קבלת פנים:

טופ 5: